ביום ההוא יפקוד ה' וגומר עד סוף הנבואה, עתה יבאר הנביא מה שהשיבו האל יתברך על חרבן האומות, וענין כל מה שהרעו לישראל, ולפי שהם ברשעתם כבעלי חיים הטורפים, והשרצים הגדולים הממיתים, לכן קראם נחש בריח ונחש עקלתון, ואין ספק אצלי שלאדום וישמעאל קרא כן, שאחד מהם הוא נחש מתפשט מן הקצה אל הקצה, שהוא ישמעאל המושל ברוב יישוב בני אדם, ולכן קראו בריח, רוצה לומר מבריח מן הקצה אל הקצה, ואת אדום קרא נחש עקלתון להיות מעוקל במעשיו, כאלו אמר שעם היות שעתה הקדוש ברוך הוא יסביר פנים אל אדום וישמעאל בחטאת ישראל, ועל כן רבו כמו רבו עד היותם כמו לויתן הנחש הגדול, הנה בזמן ההוא יפקוד השם עליהם בחרבו הקשה להחריבם, וגם שאר מלכי האדמה שאינם מאמונתם ולא מהמונם, אשר בקצות היישוב יחריב וימס, ולכן אמר והרג את התנין אשר בים, ורש"י פירש שלשת התנינים שנזכרו בפסוק הזה על אשור ומצרים ואדום, יהיה מה שיהיה יאמר הנביא שהשם יתברך ינקום נקמתו מהאומות ויחריבם, ואמנם לישראל יפקוד ברחמים, והוא אומרו (ב) ביום ההוא כרם חמר ענו לה, כי מפני שדמה אותה ישעיה עצמו בראש הספר הזה (לעיל ה, ד) לכרם שעשתה באושים, אמר שבאותו זמן יעשה ענבים טובים עד שתהיה הכרם כולה יין, כי חמר הוא היין החזק הטוב, כלומר שיקראו אותו כן, וענו הוא מלשון (דברים כו, ה) וענית ואמרת, והם היות שבזמן רשעת הכרם, אמר עליה (שם ה, ה) הסר מסוכתו והיה לבער הנה עתה לא יהיה כן, אבל הוא יתברך יצרנהו כאישון עינו, וזהו (ג) אני ה' נוצרה או שהוא היה נוצר אותה בגלות, וכן תחת אמרו בזמן רשעתה (שם ה, ו) ועל העבים אצוה מהמטיר עליו מטר, אמר עתה בהפך לרגעים אשקנה, רוצה לומר לרגעים הראוים אשקנה כדי שלא ישטפה גשם שוטף, ויפלו העבים מכובד המטר, וזהו פן יפקוד עליה לילה ויום אצרנה, רוצה לומר תדע לך למה אמר לרגעים אשקנה הוא, פן יפקדו עליה בבת אחת ויחסרו העלין שבה, אם לחסרון המטר ואם לשטיפת רבויו, ולכן לילה ויום אצרנה מכל הפגעים, והראב"ע פירש אני ה' נוצרה על השכינה שהיה בציון, ופירש לרגעים אשקנה על הנבואה, ושמלת פן הוא במקום לא שלא יפקוד עליה האויב.
ועוד זכר שאף בגלות לא נהג עמהם הקב"ה כפי מעשיהם, והוא אומרו (ד) חמה אין לי, כלומר לא הייתי מענישם באף ובחמה, כי אם הייתי מענישם בחמה, היו מתרבים עליהם כל כך מהצרות שיבאו לידי כליה, וזהו אמרו מי יתנני שמיר ושית שהוא משל לחוזק הצרות אלחם עמהם אין ספק שבפשיעה אחת אציתנה ואשר פנה באש עד כלה כי מלת אפשעה הוא מלשון (שמ"א כ, ג) כפשע ביני ובין המות, (ה) או יחזק במעוזי רוצה לומר אציתנה ואשרפנה יחד, או יחזק כל אחד מהם במעוזי שהיא תורתי, ואז יעשה שלום לי כלומר יעמדו עמי בשלום, ואני אברכהו בשלום, וזהו שלום יעשה לי, אמנם הבאים מהגלות ישמחו בשלמותה ולא יחטאו עוד באופן שלא יבואו לידי עונש, (ו) והוא אומרו הבאים ישרש יעקב יציץ ופרח ישראל, כלומר יתן שורש למטה ויציץ ופרח למעלה, ומלאו פני תבל תנובה והוא שרבו ויעצמו במאד מאד, וכפל הענין במלות שונות, (ז) באומרו הכמכת מכהו הכהו אם כהרג הרוגיו הורג, רוצה לומר האם היתה המכה שהוכה בה העם הזה, נערכת אל יד המכה שהוא יכולת הקב"ה הבלתי בעל תכלית, באמת לא היתה כן מכתו כיון שניצולו ממנה, כי בהיות המכה בלתי בעל תכלית, הנה אם היתה ההכאה לפי ערכו תכלם, וזהו אומרו הכמכת מכהו שהוא הקדוש ברוך הוא הכהו את העם הזה, ועוד עשה טענה אחרת אם כהרג הרוגיו הורג רוצה לומר אם הורג ישראל בעונשו כמו שנהרגו שאר הרוגי הקדוש ברוך הוא, ורמז בזה לשאר האומות שבחרות אפו יתברך עליהם, נמחה שמם מיני ארץ כסנחריב ועמו ובבל ועמה, שנהפכו כמהפכת סדום ועמורה ושאר האומות הרוגי השם, שלא נשא להם שם ושארית, אין ספק שישראל לא היה כן כי לא באו לידי כליה, (ח) אבל בסאסאה בשלחה תריבנה, כלומר כאשר נלחם הקב"ה באומה זו, ונתמלאה סאתם ברשעתם בשלחה כלומר בשלח אותה מן הארץ והליכתה בגלות רב ודן אותה לא בעונש וכליה, ואומרו הגה ברוחו הקשה ביום קדים הוא דבק עם למעלה, והגה הוא מלשון דבור, כמו (תהלים קמג, ה) והגיתי בכל פעליך, ושיעורו בשלחה תריבנה כלומר בעבור שנתמלאת סאתה שילוח וגלות תהיה מכתה, והוא על דרך מה שאמר הנביא מלאכי (ב, טז) כי שנא שלח אמר ה' צבאות.
וזכר עוד שגם אותו גלות ושילוח לא היה לתכלית הנקמה, אלא לתועלת ישראל למרק עוונותיו, והוא אומרו (ט) לכן בזאת יכופר עוון יעקב וזה כל פרי הסר חטאתו, רוצה לומר וזה כל פרי היוצא מאותה מכה וגלות, הסר חטאתו של ישראל כדי שמזבחות עבודה זרה שהיו זובחים בהם, והאשרים והחמנים שהיו עובדים יהיו מנופצות ונעזבות מהם, והוא אומרו בשומו כל אבני מזבח כאבני גיר מנופצות לא יקומו אשרים וחמנים, רוצה לומר שלא יקומו עוד בניהם בארץ המה ועבודתם, ורש"י פירש הפסוקים האלה על גלות מצרים, יאמר הנביא הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד שמלאו פני תבל תנובה, הראיתם בגבורתי, שכמו מכת האויב ליעקב הכתי אותו, הם טבעו בניהם במים, ואני טבעתי אותם בים, אם כהרג ישראל שהרג פרעה ועמו הורג, באמת כן היה שבסאסאה בשלחה תריבנה, רוצה לומר באותה מדה וסאה ששלח מצרים את ישראל תריבנה, הגה ברוחו הקשה ביום קדים, דבר וצוה השם בדברו הקשה ביום קדים, ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה, לכן עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז, וזה כל פרי הטוב לו להסיר חטאתו, ולשום כל אבני מזבחותיו כאבני גיר המנופצות, באופן שלא יקומו עוד ביניהם אשרים וחמנים וגם נכון הוא, וה"ר אברהם אבן עזרא פירש הכמכת מכהו הכהו, האם הכה השם את ישראל, כמו שהכה את מכהו סנחריב שלא נשאר ממנו פלטה, אם כהרג הרוגיו הורג שהם הכנענים, שישראל החריבו, האם היתה הריגת ישראל כהריגתם, והטעם שלא נענשו ישראל כמו שנענשו האומות ההם וגם זה פירוש מתישב הוא.