ישושום מדבר וציה ר"ל ישישו ערי ארץ ישראל שהיו כמדבר וכציה, כי ישושום מלשון ששון, וכן תגל אותה הארץ שהיתה ערבה ותפרח כחבצלת ולפי שזכר בארץ ישראל ב' דברים השמחה והפרח ביאר שתיהן באומרו (ב) פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן ויהי' זה אם מפני השלמות הגשמי אשר ישיגו ויקנו בזמן ההוא, והוא אומרו כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון שיהי' לא"י כבוד והדר, והענין שתבנה א"י לתלפיות מעצי הלבנון, וכמו שהי' בימי שלמה ויותר הרבה, ואם מפני השלמות הנפשיי אשר יקנו ג"כ שהוא יותר עליון, ועז"א המה יראו כבוד ה' הדר אלקינו, כי כנגד כבוד הלבנון שזכר בגשמי אמר ברוחני המה יראו כבוד ה', וכנגד הדר הכרמל והשרון שזכר בגשמי אמר הדר אלקינו ברחני, להגיד שהטובות הגשמיות אשר ישיגו יהיו מכוונות כנגד הטובות הרוחניות שיגיעו אליהם ואחרי שהנביא נבא הנבואה העצומה הזאת אמר (ג) חזקו ידים רפות וברכים כושלות אמצו, והוא צווי לחכמי ישראל ולגדוליהם בכל דור ודור שבהתארך זמן הגלות ובבוא עליהם צרה וצוקה יחזקו הידים הרפות מהאמונה והברכים הכושלות מרוב הצרות יאמצו אותם שהם ההמון בני הגלות, ואם יהיו ביניהם אנשים חסרי השכל כדי שלא יתיאשו, (ד) יאמרו לנמהרי לב ההם, חזקו ואל תיראו הנה אלהיכם נקם יבא רוצה לומר עתיד אלהיכם לבא בנקם גדול וגמול אלקים על אשר סבלתם עול הגלות הוא יבוא ויושיעכם, (ה) ואז בתשועתו תפקחנה עיני ישראל שהם עורים מתוקף צרותיהם ואזני חרשים תפקחנה ואותם הברכים שהם כושלות בגלות ידלגו, (ו) וז"ש אז ידלג כאיל פסח, ואם מפני עבודתו נאלם דומיא החשה מטוב עתה תרון לשון אלם, לפי שיבקעו במדבר מים נחלים בערבה (ז) והיה השרב לאגם ר"ל שהרעב והצמא שהי' להם בגלות תבא לשבעה, ועשה משל הטובות לשפע מים רבי' כשבאי' על נפש צמא' במדבר בערב', עד שמרוב המים בנוה תנים שמדרכו הי' להיות צמא ויבש, ירבץ החציר ויצמח שם עשב.