אמנם בני יהודה, אף על פי שבימי אחז ובימי מלכים אחרים היו הולכים בחושך העבודה זרה, ראו אור גדול בימי חזקיהו, שרדפו אחרי התורה והתעודה, ואפשר גם כן לפרש שהיו הולכים בחשך בבוא סנחריב עליהם, ושהם שהיו יושבים ארץ צלמות מפחד ואור נגה עליהם במפלתו. וזכר עוד מענין בני יהודה ומעלתם בזמן חזקיהו באומרו (ב) הרבית הגוי על דרך מה שאמר ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ, כאלו אמר במפלת סנחריב נתת מעלה רבה לגוי הזה בני יהודה, לו הגדלת השמחה, כלומר אם למלכות ישראל היה חושך אפלה ויגון ואנחה, הנה לבני יהודה הגדלת השמחה, כי שמחו לפניך כשמחה בקציר, והיא שמחת עובד האדמה כשיקצור תבואותיו, וכן היה להם כאשר יגילו בחלקם שלל, רוצה לומר שללו של סנחריב וחילו וכוש ומצרים שבאו עמו, ושיעור הכתוב כאשר היה ראוי להם, שיגילו בחלקם השלל מבלי מלחמה, כי אדם מבני יהודה לא נגעה במחנה סנחריב להלחם בהם, אבל יצאו לחלק שללם ולקחתו להם, ויהיה כפי זה הפירוש, לו הגדלת השמחה, לו בוי"ו כפי הקרי, ולדעת יונתן כשמחה בקציר הוא משל לנצחון המלחמה, כי ההרג בבני אדם כקציר בשבלים, וחכמים ז"ל דרשו לא הגדלת השמחה באלף כפי הכתב, שנבא בזה ישעיהו שלא תהיה שמחת יהודה במפלת סנחריב שלימה, מפני מה שקרה לחזקיהו בהראותו את בית נכותה לשלוחי מלך בבל, שנאמר לו עליו (ישעי' לט, ו) הנה ימים באים ונשא כל אשר בביתך, וכן דרשו כשמחה בקציר על ליל י"ו בניסן שהוא ליל קיצור העומר, כאשר יגילו בחלקם שלל של מצרים בימי משה, כי אז היתה מפלת סנחריב, והוא אומרו (שם ל, כט) השיר יהיה לכם כליל התקדש חג.