ועתה אקרא את הדברים אשר נכתבו עלינו בספרי הכשדים ובדברי הימים אשר להם, כי הם מסכימים גם ליתר הדברים אשר נמצאו בספרינו. ועדי הזה יהיה בירוסוס איש כשדי לבית אביו ושמו ידוע לכל שוחרי מדע, כי המציא ליונים ספרים על דבר תורת הכוכבים ועל חכמת הכשדים. והנה בירוסוס העתיק מן הכתבים העתיקים דברים על המבול אשר בא לעולם והשמיד את בני האדם, כדברים אשר הודיע אותנו משה, וגם ספר על התבה אשר נצל בה נח אבי עמנו, כי הגיעה אל ראשי הרי ארמיניה1הם הרי אררט הנזכרים במקרא. ובלשון אשור נקראה ארמיניה אוררטו. ואחרי העבירו את כל בני נח לדורותם הגיע עד נבופלאצר מלך בבל וכשדים וספר את מעשיו ואמר, כי שלח המלך הזה את נבוכדראצר2כן כתוב בהוצאת ניזה (Nabukodorossoros) וכן נקרא אצל הרודוטוס. וזה הוא נכון יותר על פי שמו הבבלי (נבו־כדרי־אצוּר). אולם בהוצאה הישנה מתוקן בכל מקום נבוכדנאצר (Nabuchodonosoros) על פי הגרסה השניה בכה״ק. בנו עם חיל כבד אל ארץ מצרים ואל ארצנו בשמעו, כי פשעו בו הארצות האלה, והוא (נבוכדראצר) כבש את כל הארצות ושרף את בית המקדש בירושלים ואת כל עמנו הוליך עמו בשביה והגלה אל בבל, ואחרי כן שממה העיר זמן שבעים שנה עד ימי כורש מלך פרס. הוא מספר על הבבלי הזה (נבוכדראצר), כי התגבר על מצרים ועל סוריה ועל ארץ כנען ועל ערב והגדיל לעשות מכל מלכי כשדים ומלכי בבל אשר היו לפניו. וגם למטה מזה שב בירוסוס לדבר עליו בכתבו את דברי ימי קדם, ואני אביא פה את דברי בירוסוס ואלה הם: ״כשמוע אביו נבופלאצר, כי מרד בו נציבו אשר הפקידו אותו על מצרים ועל מקומות חילת־סוריה וערי כנען, לא יכול לעצר בעד הרעה, ועל כן נתן בידי בנו נבוכדראצר הצעיר לימים את חלק צבאו ושלח אותו להלחם בו (בנציבו), ונבוכדראצר פגעו במורד וערך מערכה לקראתו ותפש אותו בכפו והוציא מידו את ארץ ממשלתו והכניעה תחת מלכותו. ובעת ההיא נפל נבופלאצר למשכב ונאסף אל עמיו אחרי מלכו עשרים ואחת שנה. וכשמוע נבוכדראצר לקץ זמן מצער על דבר מות אביו, השיב את המנוחה בארץ מצרים3במקור: ״סדר את המעשים (הענינים) בארץ מצרים וכו׳״. וביתר הארצות ונתן את השבויים אשר לקח מן היהודים והכנענים והארמים ועמי מצרים על ידי אחדים מאוהביו יחד עם חילו העצום ויתר הכבודה להוליכם אל ארץ בבל. והוא החיש את מסעו דרך המדבר במתי מעט והגיע אל בּבל. ושם לקח את השלטון מידי הכשדים ואת המלכות השמורה למענו מידי הטוב שבהם. ומשל לבדו בכל חבל נחלת אחיו, ובבוא השבויים צוה להושיבם במקומות הכושר בארץ בבל. הוא פאר בנדבות לבּו את מקדש בֵּל ואת יתר המקדשים משלל המלחמה, וגם הגדיל את תפארת קרית מלכותו הישנה ועוד התנדב להוסיף עליה עיר חדשה מחוץ, ולמען אשר לא יוכלו האויבים בעת מצור להטות את מי הנהר ולחנות על העיר, בנה חומה משולשת מסביב לעיר הפנימית וחומה משולשת מסביב לעיר החיצונה, חלקה עשה לבנים שרופות וחֵמר וחלקה לבנים פשוטות (אשר לא באו באש). ואחרי אשר הקיף את העיר חומה נהדרה ופאר את שעריה כדמות שערי מקדש, בּנה סמוך לארמון אביו ארמון חדש מסביב והגדיל את תפארתו ואת כבוד עשרו עד כי עצמו הדברים מספר. ואף כי נפלא הבנין בגדלו ונאדר בשיא גבהו, כלתה מלאכתו בחמשה עשר יום. ובארמון הזה בנה מדרגות אבן גבוהות ונתן להם דמות כתבנית הרים, בנטעו עליהם כל מיני עצים וכה עשה ובנה את ״הפרדס התלוי״ הנודע לשם, יען אשר חשקה נפש אשתו בנאות הרים, כי גדלה בארץ מדי״. I will now relate what hath been written concerning us in the Chaldean histories, which records have a great agreement with our books in oilier things also. Berosus shall be witness to what I say: he was by birth a Chaldean, well known by the learned, on account of his publication of the Chaldean books of astronomy and philosophy among the Greeks. This Berosus, therefore, following the most ancient records of that nation, gives us a history of the deluge of waters that then happened, and of the destruction of mankind thereby, and agrees with Moses's narration thereof. He also gives us an account of that ark wherein Noah, the origin of our race, was preserved, when it was brought to the highest part of the Armenian mountains; after which he gives us a catalogue of the posterity of Noah, and adds the years of their chronology, and at length comes down to Nabolassar, who was king of Babylon, and of the Chaldeans. And when he was relating the acts of this king, he describes to us how he sent his son Nabuchodonosor against Egypt, and against our land, with a great army, upon his being informed that they had revolted from him; and how, by that means, he subdued them all, and set our temple that was at Jerusalem on fire; nay, and removed our people entirely out of their own country, and transferred them to Babylon; when it so happened that our city was desolate during the interval of seventy years, until the days of Cyrus king of Persia. He then says, "That this Babylonian king conquered Egypt, and Syria, and Phoenicia, and Arabia, and exceeded in his exploits all that had reigned before him in Babylon and Chaldea." A little after which Berosus subjoins what follows in his History of Ancient Times. I will set down Berosus's own accounts, which are these: "When Nabolassar, father of Nabuchodonosor, heard that the governor whom he had set over Egypt, and over the parts of Celesyria and Phoenicia, had revolted from him, he was not able to bear it any longer; but committing certain parts of his army to his son Nabuchodonosor, who was then but young, he sent him against the rebel: Nabuchodonosor joined battle with him, and conquered him, and reduced the country under his dominion again. Now it so fell out that his father Nabolassar fell into a distemper at this time, and died in the city of Babylon, after he had reigned twenty-nine years. But as he understood, in a little time, that his father Nabolassar was dead, he set the affairs of Egypt and the other countries in order, and committed the captives he had taken from the Jews, and Phoenicians, and Syrians, and of the nations belonging to Egypt, to some of his friends, that they might conduct that part of the forces that had on heavy armor, with the rest of his baggage, to Babylonia; while he went in haste, having but a few with him, over the desert to Babylon; whither, when he was come, he found the public affairs had been managed by the Chaldeans, and that the principal person among them had preserved the kingdom for him. Accordingly, he now entirely obtained all his father's dominions. He then came, and ordered the captives to be placed as colonies in the most proper places of Babylonia; but for himself, he adorned the temple of Belus, and the other temples, after an elegant manner, out of the spoils he had taken in this war. He also rebuilt the old city, and added another to it on the outside, and so far restored Babylon, that none who should besiege it afterwards might have it in their power to divert the river, so as to facilitate an entrance into it; and this he did by building three walls about the inner city, and three about the outer. Some of these walls he built of burnt brick and bitumen, and some of brick only. So when he had thus fortified the city with walls, after an excellent manner, and had adorned the gates magnificently, he added a new palace to that which his father had dwelt in, and this close by it also, and that more eminent in its height, and in its great splendor. It would perhaps require too long a narration, if any one were to describe it. However, as prodigiously large and as magnificent as it was, it was finished in fifteen days. Now in this palace he erected very high walks, supported by stone pillars, and by planting what was called a pensile paradise, and replenishing it with all sorts of trees, he rendered the prospect an exact resemblance of a mountainous country. This he did to please his queen, because she had been brought up in Media, and was fond of a mountainous situation."