ועוד נשאר לי לכתוב פרק אחד מן המאמר הזה כדי למלא אחרי הדברים אשר אמרתי בראשיתו ולהראות כי דברי הדבה והחרפות אשר הוציאו סופרים אחרים על עמנו הם שקר וכזב, ולהעיד הכותבים עצמם למען יכחישו את דבריהם. והנה כמקרה הזה קרה גם עמים רבים אחרים מתוך שנאת אחדים, ואני חושב כי הדבר הזה ידוע לכל מי שהרבה לקרוא בדברי ימי העמים כי הנה נמצאו אנשים אשר השליכו שקוצים על עמים ועל ערים מהוללות והמירו את כבוד סדרי ממשלתם בקלון. תאופומפוס דבר סרה על משפטי האתיניים ופוליקרטס על משפטי הלקדימונים וכותב ״דברי שלש הערים״1ביונית Tripolitika. ספר חרפות ידוע על אתיני, ספרטה ותיבי. – האיש הזה לא היה תאופומפוס, כמו שחשבו אחדים – הוסיף לדבר סרה גם על עיר התיבאיים. וגם טימיוּס הרבה חרפות וגדופים על הערים האלה ועל ערים אחרות ב״דברי הימים״ אשר כתב. ועל הרוב עשו זאת לשפוך בוז על נדיבי עמים, כי אלה קנאו בהם מיצר לבם הרע, ואלה חשבו כי בספורי הבדים יזכו לזכרון עולם. ואמנם לא בושו מתקותם זאת בקרב האנשים הרחוקים משכל, אולם כל מי שדעתו צלולה חותם עליהם את הדין. One particular there is still remaining behind of what I at first proposed to speak to, and that is, to demonstrate that those calumnies and reproaches which some have thrown upon our nation, are lies, and to make use of those writers' own testimonies against themselves; and that in general this self-contradiction hath happened to many other authors by reason of their ill-will to some people, I conclude, is not unknown to such as have read histories with sufficient care;for some of them have endeavored to disgrace the nobility of certain nations, and of some of the most glorious cities, and have cast reproaches upon certain forms of government. Thus hath Theopompus abused the city of Athens, Polycrates that of Lacedemon, as hath he hat wrote the Tripoliticus (for he is not Theopompus, as is supposed bys ome) done by the city of Thebes. Timeils also hath greatly abused the foregoing people and others also; and this ill-treatment they use chiefly when they have a contest with men of the greatest reputation; some out of envy and malice, and others as supposing that by this foolish talking of theirs they may be thought worthy of being remembered themselves; and indeed they do by no means fail of their hopes, with regard to the foolish part of mankind, but men of sober judgment still condemn them of great malignity.