גם בדברים האלה לא הכיר מנתוס, כי לא יֵאָמנו כזביו. כי אף אם כעסו המצורעים וההמון אשר אתם על המלך בגלל הדברים אשר עשה להם בעצת החוזה, הנה אחרי אשר יצאו לחפשי ממחצבות האבנים, וקבלו ממנו עיר ונחלה, היה עליהם להשיב אפם ממנו. ואם גם רבה שנאתם אותו, היו מתנכלים עליו לבדו ולא יצאו למלחמה על כל העם, כי גלוי הדבר אשר נמצאו להם קרובים, רבים, הן המונם היה רב ועצום! וגם אם גמרו לעשות מלחמה עם כל העם, לא ערבו את לבם להלחם באלהים ולא תקנו להם חוקים חדשים הצוררים לחוקי אבותיהם אשר גדלו עליהם. ואמנם עלינו להחזיק טובה למנתוס, על אשר לא אמר כי האשמה הגדולה הזאת יצאה מאת אנשי ירושלים, ורק אנשים מצרים ובראשם כהנים חבלו את המזמה הזאת והביאו את ההמון בשבועה. והאם לא מוזר הדבר, שאף איש מקרובי האנשים הטמאים האלה ומאוהביהם לא הרים יד אתם יחד ולא רצה לשאת את סבל המלחמה, עד אשר שלחו אל ירושלים להחיש להם עזרה משם? ומה היא הברית או האהבה אשר היתה ביניהם (בין הטמאים ובין בני ירושלים) מתמול שלשום? הן נהפוך הדבר: הלא אלה היו שונאיהם ונבדלו מהם בחוקיהם מאד! הוא אומר כי הטו האנשים חיש מהר את אזנם לדברי המבטיחים אותם להמשילם בארץ מצרים, כאלו הם בעצמם לא ידעו את הארץ הזאת, אשר ממנה גורשו ביד חזקה. אלו נמצאו האנשים האלה במחסור ובמצוק כי אז השליכו את נפשם מנגד, אך הם ישבו בעיר מלאה טוב ואכלו את פרי האדמה הטובה הרבה מאדמת מצרים, ואיזה רוח עבר עליהם לחרף את נפשותיהם בעד שונאיהם מתמול שלשום, אנשים אשר אין מתום בבשרם, שגם כל קרוביהם רחקו מהם, ולתת להם את עזרתם? הן לא יכלו לנחש מראש, כי המלך ינוס מפניהם. כי בעצמו ספר לנו מנתוס את הפך הדבר, באמרו כי בן אמנופיס לקח עמו שלשים רבוא איש ויצא לקראתם אל סין. ומעיני האנשים לא נעלם מעשהו זה, ואיך שערו בנפשם, כי ינָחם ממחשבתו וימלט? ואחרי זאת1כן בהוצאת ניזה. בישנה: האנשים הבאים מירושלים כבשו (תפשו) את הלחם (תבואת הארץ) ובארץ מצרים עשו רעות רבות וכו׳. – הוא אומר – כבשו האנשים הבאים מירושלים את ארץ מצרים ועשו רעות רבות ונוראות – והוא מחרף אותם כאלו לא הביאם להלחם בארץ וכאלו הוטל עליו לתלות באויבים הנקראים לבוא מארץ נכריה את כל מעשי האשם אשר עשו ילידי מצרים עוד לפני בואם ואת כל הדברים אשר נשבעו לעשות. והנה לקץ הימים שב אמנופיס ונצח אותם במלחמה ורדף אחרי אויביו בחרב־רצח עד ארץ סוריה. כה נקל הוא לאויבים לכבוש את ארץ מצרים מכל עבריה! ואלה אשר כבשו אותה במלחמה ושמעו כי עוד אמנופיס חי לא שמו את לבם לבצר את מעברות ארץ כוש, אף כי נמצא להם חיל עצום לעשות את הדבר, וגם לא הכינו להם כל צבא. ועוד אומר מנתוס: כי הוא (אמנופיס) הכה אותם לפי חרב ורדף אחריהם עד ארץ סוריה דרך חול הישימון, אשר קשה למחנה לעבר בו גם בלא מלחמה. Now Manetho does not reflect upon the improbability of his lie; for the leprous people, and the multitude that was with them, although they might formerly have been angry at the king, and at those that had treated them so coarsely, and this according to the prediction of the prophet; yet certainly, when they were come out of the mines, and had received of the king a city, and a country, they would have grown milder towards him. However, had they ever so much hated him in particular, they might have laid a private plot against himself, but would hardly have made war against all the Egyptians; I mean this on the account of the great kindred they who were so numerous must have had among them. Nay still, if they had resolved to fight with the men, they would not have had impudence enough to fight with their gods; nor would they have ordained laws quite contrary to those of their own country, and to those in which they had been bred up themselves. Yet are we beholden to Manethe, that he does not lay the principal charge of this horrid transgression upon those that came from Jerusalem, but says that the Egyptians themselves were the most guilty, and that they were their priests that contrived these things, and made the multitude take their oaths for doing so. But still how absurd is it to suppose that none of these people's own relations or friends should be prevailed with to revolt, nor to undergo the hazards of war with them, while these polluted people were forced to send to Jerusalem, and bring their auxiliaries from thence! What friendship, I pray, or what relation was there formerly between them that required this assistance? On the contrary, these people were enemies, and greatly differed from them in their customs. He says, indeed, that they complied immediately, upon their praising them that they should conquer Egypt; as if they did not themselves very well know that country out of which they had been driven by force. Now had these men been in want, or lived miserably, perhaps they might have undertaken so hazardous an enterprise; but as they dwelt in a happy city, and had a large country, and one better than Egypt itself, how came it about that, for the sake of those that had of old been their enemies, of those that were maimed in their bodies, and of those whom none of their own relations would endure, they should run such hazards in assisting them? For they could not foresee that the king would run away from them: on the contrary, he saith himself that "Amenophis's son had three hundred thousand men with him, and met them at Pelusium." Now, to be sure, those that came could not be ignorant of this; but for the king's repentance and flight, how could they possibly guess at it? He then says, that "those who came from Jerusalem, and made this invasion, got the granaries of Egypt into their possession, and perpetrated many of the most horrid actions there." And thence he reproaches them, as though he had not himself introduced them as enemies, or as though he might accuse such as were invited from another place for so doing, when the natural Egyptians themselves had done the same things before their coming, and had taken oaths so to do. However, "Amenophis, some time afterward, came upon them, and conquered them in battle, and slew his enemies, and drove them before him as far as Syria." As if Egypt were so easily taken by people that came from any place whatsoever, and as if those that had conquered it by war, when they were informed that Amenophis was alive, did neither fortify the avenues out of Ethiopia into it, although they had great advantages for doing it, nor did get their other forces ready for their defense! but that he followed them over the sandy desert, and slew them as far as Syria; while yet it is rot an easy thing for an army to pass over that country, even without fighting.