ומה הוא שורש התהפוכות האלה והתעתועים בדבר אלהים? ואני חושב, כי לא הכירו מחוקקיהם (של היונים) לכתחלה את עצם האלהים, וגם אם היה בכחם למצוא דעת אלהים נכונה, לא לקחו אותה לאבן פנה לסמוך עליה את כל סדר משפטי המדינה, רק השליכו אותה כדבר אין חפץ ועזבו אותה למשוררים למען יביאו להם אלים ככל אשר ירצו, עם כל מגרעותיהם, ולמליצים1הכונה לנואמי העם הפונים אליו באספת האזרחים להציע לפניו חוקים חדשים ומפתים אותו במליצתם לקבל את הצעותיהם. נתנו לפתות את האזרחים למען יוציאו דת ויכתבו בספר כי יש משפט ונחלה לאלים הזרים בקרבם. וגם הציָרים והיוצרים הרבו ליהנות מן הרשות הנתונה להם בידי היונים, וכל אחד מהם בדה מלבו תבנית לאלים. האחד לש אותם מחומר, והשני כתב (ציֵר) אותם, וחכמי החרשים הנפלאים מכולם לקחו את השן ואת הזהב ליסוד מלאכתם ומצאו כפעם בפעם דברים חדשים. (ורבים מהמקדשים שוממים ועזובים כָּלה, ורבים רצויים מאד, ומפוארים בכל מיני קרבנות טהרה)2הפסוק הזה (ועוד פסוקים אהדים קצרים להלן) חסר בתרגום הרומאי העתיק. ובכלל כל הפרשה עד סוף הפרק לקויה מאד בגוף הספר היוני. המאמר המוסגר אינו מובן כל צרכו. והאלים אשר נמצאו לפנים בעצם גדולתם, בלו מזוקן3נזדקנו, עבר זמנם. ואלים אחרים עלו לגדולה וכבשו אותם להכנע תחתיהם, או אדבר בלשון נקיה: אלים אחרים וחדשים זוכים לעבודה, ועל כן נשארו המקומות (הקדושים) שוממים ועזובים, כאשר כבר דברתי למעלה בנטותי הצדה. ובעוד המקדשים האלה עזובים ושוממים, כל איש בונה לו מקדש חדש ככל אות נפשו – תחת אשר היה עליהם לחשוב את הפך הדבר הזה על אודות האלהים ולשמור את כבודו שלא ישונה לעולם. Wherefore it deserves our inquiry what should be the occasion of this unjust management, and of these scandals about the Deity. And truly I suppose it to be derived from the imperfect knowledge the heathen legislators had at first of the true nature of God; nor did they explain to the people even so far as they did comprehend of it: nor did they compose the other parts of their political settlements according to it, but omitted it as a thing of very little consequence, and gave leave both to the poets to introduce what gods they pleased, and those subject to all sorts of passions, and to the orators to procure political decrees from the people for the admission of such foreign gods as they thought proper. The painters also, and statuaries of Greece, had herein great power, as each of them could contrive a shape [proper for a god]; the one to be formed out of clay, and the other by making a bare picture of such a one. But those workmen that were principally admired, had the use of ivory and of gold as the constant materials for their new statues [whereby it comes to pass that some temples are quite deserted, while others are in great esteem, and adorned with all the rites of all kinds of purification]. Besides this, the first gods, who have long flourished in the honors done them, are now grown old [while those that flourished after them are come in their room as a second rank, that I may speak the most honorably of them I can]: nay, certain other gods there are who are newly introduced, and newly worshipped [as we, by way of digression, have said already, and yet have left their places of worship desolate]; and for their temples, some of them are already left desolate, and others are built anew, according to the pleasure of men; whereas they ought to have their opinion about God, and that worship which is due to him, always and immutably the same.