B'Mareh HaBazak Volume X 10

פלורידה, ארה"ב Florida, USA

אדר תשע"ה

י. אכילת אוכל שחומם בשבת במקום של חשש חילול שבת

שאלה:
בית הכנסת שאני מתפלל בו נמצא במועדון הנמצא במתחם מגורים סגור ויוקרתי. במקום זה משתמשים גם תושבים לא יהודים או יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואז מתפללי בית כנסת זה מתפללים במקום אחר.

שבת זו לא הייתה מיועדת לשימוש בית הכנסת, אך מכיוון שהאירוע בשבת זו היה עלייה לתורה של חתן יהודי, לא דתי, הסכים הרב שהאירוע יהיה יחד עם תפילת הציבור בקהילתו, ובכך הרוויח שבת נוספת של תפילה במקום מכובד ויפה.

הרב אף הכריז בדרשתו לפני מוסף שהציבור מוזמן לקידוש וסעודת מצווה שערכה המשפחה והוא היה באחריותה ובאדיבותה לטובת כל המתפללים.

והנה, עם התחלת הקידוש המתפללים ברובם המוחלט הלכו לביתם בחשאי ולא נשארו לקידוש. המארחים נעלבו מאוד. שאלתי את הרב מה קרה? מדוע שינה דעתו? והוא השיב כי אף שהאוכל היה כשר, כגון סלטים קרים, עוגות, פיצוחים וחמין, הוא ראה את האוכל הנוסף שהיה קר (דגים ועופות) מחומם על גבי נרות מתחת למגשי ההגשה על ידי המלצרים הגויים, ולכן אסור לאכול אוכל כזה.

השאלה שלי האם נהג הרב ראוי?

א. רב בית כנסת אסור לו להתיר הכנסת מזון לקידוש אלא אם כן כל הקידוש בפיקוחו המלא. היה צריך לכתחילה לדאוג שגם ההגשה של האוכל תהיה בכשרות. לטענתו, כיוון שגילה חילול שבת בהגשת האוכל והוא לא היה אחראי לקידוש, חובתו הייתה להתריע על כך.

שאלתי אותו מה לגבי הלבנת הפנים של המארחים? וגם אם יש לו ספקות, מדוע לא התיר לקהל לפחות אכילת דברים קרים שאין בהם ספקות או את החמין שלא חומם בשבת?

ב. הרי התירו איסור שבות במקום מצווה!

החלטתי להישאר שם לאכול קצת ולברך את החתן והכלה ולצמצם במקצת את הנזק הנפשי שנגרם למשפחה. האם נהגתי נכון?

כיוון שאחרי שיחה עם הרב נשארו עדיין שאלות פתוחות, סיכמתי עמו שנשלח שאלה לארץ חמדה כדי לברר את הנושא ההלכתי.

שאלת הבהרה:
כדי שנוכל לענות על השאלה, אנא השב לנו על שאלותינו הבאות:

לגבי השאלה אם היה מותר לחמם את האוכל וכן האוכל שחומם נאסר, צריך את הפרטים המלאים של מה שקרה:

1 האם האוכל היה מבושל כל צרכו לפני שבת?

2 האם מדובר במאכלים עם רוטב או יבשים?

3 האם המלצרים הגויים פעלו על פי הוראות שקיבלו או שקיבלו הוראות אחרות ופעלו בניגוד להוראות?

1 תשובת השואל לשאלת הבהרה:
האוכל היה מבושל כל צרכו מלפני השבת.

2 המדובר הוא הן במאכלים יבשים כמו שניצלים וכדו' והן במאכלים שבאים ברוטב, כמו עופות ברוטב כלשהו, כשהעיקר הוא העוף ולא הרוטב, שאותו לא אוכלים לבדו כלל ובא רק להשביח את טעם העוף בעת הבישול.

3 האש הודלקה בשבת על ידי המלצרים הגויים העובדים בשרות חברת הקייטרינג.

גם לדעת הרב של בית הכנסת, המלצרים עשו זאת על דעתם בלבד, שכן המוצרים חוממו על פלטת שבת מלפני השבת, והמלצרים רצו שהאוכל ימשיך להיות חם כל זמן האכילה (למשך כשעה).

4 כנ״ל המלצרים פעלו בניגוד להוראות, שכן בגלל השבת לא היה יחד איתם משגיח בעת ביצוע הגשת האוכל. ניתן היה בהחלט להסתפק באוכל שחומם על הפלטה לצורך הגשתו לאורחים. אולי המלצרים ראו שהאוכל התקרר בגלל אריכות התפילה, וחיממוהו על דעת עצמם. הרב אמר לחלק מהציבור שראה חלק מהמאכלים קרים ו"פתאום״ הם חמים, והבין שחוממו בשבת.

יש לציין, שהיו שם בקידוש גם:

חמין שהיה בסיר מיוחד רותח מלפני השבת (כמקובל בחמין), שאותו הגישו ללא כל חימום נוסף, כמקובל.

עוגות, פיצוחים, בורקסים, פירות, ירקות.

לא היה שום תבשיל על בסיס דבר לח, כמו מרקים. רק עופות ובשר עם רוטבי הבישול שלהם.

תשובה:
אנו מאוד מעריכים את פועלך למען הקהילה ואת רגישותך בנושא 'בין אדם לחברו', וכך צריך להיות. צריך גם להקפיד מאוד על כבודו של רב בית הכנסת שהוא ה'מרא דאתרא' במקום. כיוון שהוא הסכים להצטרף לשאלה, אנחנו שולחים לכם את תשובתנו.

כדאי לזכור שהאחריות המוטלת על כתפי הרב היא קשה מאוד ורבת משמעות. כאשר הרב צריך לפסוק בשאלה הלכתית כלשהי, עליו להביא בחשבון גם את השאלה ההלכתית ה"טהורה", כלומר מה נפסק להלכה בשלחן ערוך במקרה כזה, ונוסף לכך את ההשלכות החברתיות וההלכתיות לטווח הארוך שיהיו לפסק שלו.

אלה הכללים ההלכתיים הנוגעים לשאלתכם:

א. אסור ליהנות בשבת ממלאכת גוי שנעשתה לצורך ישראל אף כאשר ישראל לא ציווה אותו על כך¹שלחן ערוך או"ח רעו, א; שכה, יב.. איסור ההנאה בשבת קיים אף אם הגוי עשה את המלאכה כחלק מעבודה בתשלום²רמ"א או"ח רעו, א., ולא שייך כאן טעם ההיתר משום שהגוי 'אדעתא דנפשיה עביד'³משנה ברורה שם, ס"ק ד..

ב. מאכלים מבושלים שניתן לאוכלם בדוחק אף בהיותם קרים, אם גוי חימם אותם בשבת עבור ישראל, אין איסור לאוכלם, הואיל ואין זו הנאה משמעותית⁴השלחן ערוך או"ח רעו, א פסק שמותר ליהנות מנר שהדליק הגוי בשבת לצורך היהודי, אם היה כבר נר אחר בבית. וביאר זאת המשנה ברורה (רעו ס"ק לב; שז ס"ק עו) שכל שיכול לעשות את אותו שימוש על ידי הנר הראשון, מותר ליהנות מן האור של הנר שהדליק הגוי, אף אם השימוש הראשוני היה נעשה רק על ידי הדחק.
לפי זה, יש להתיר אכילת מאכלים שחוממו על ידי גוי בשבת, אם היה ניתן לאוכלם בדוחק כשהם קרים.
אמנם הגר"מ פיינשטיין סייג את ההיתר הנ"ל וכתב (שו"ת אגרות משה יו"ד, ג סימן מז אות ב) שזה דווקא במציאות שאת אותה הנאה שסיפק הגוי ניתן היה להשיג בדוחק גם בלעדיו, כגון שכבר היה נר אחד, והגוי הוסיף עוד אור, כך שהיה ניתן לקרוא בדוחק גם לאור הנר הראשון. אבל אם לא היה ניתן לקבל כלל את ההנאה שהגוי סיפק ממקום אחר (ובמקרה שלנו – מאכלים חמים), אין היתר ליהנות ממלאכת הגוי, אף שהאדם היה יכול להסתדר בלעדיה. לפי דעתו, אסור בהחלט לאכול מאכלים שחוממו בשבת על ידי גוי.
אמנם במשנה ברורה (רנג ס"ק צח) מפורש שמותר לאכול בשר שחומם בשבת על ידי גוי, היות שניתן לאוכלו קר, כפי שיובא לקמן בהערה 5. וכמו כן כתב (רנב ס"ק ל) שמותר להשתמש בנעל ובבגד שהחליקם גוי בשבת, היות שניתן היה לנעול וללבוש גם לולא מלאכת הגוי. [אמנם יש לעיין לגבי דבריו במקום אחר (שכז ס"ק טז) שבו הוא כתב לאסור נעילת נעל שצוחצחה על ידי גוי בשבת, אף שניתן לנעול אותה גם ללא הצחצוח. עיינו בשונה הלכות (שכז סעיף ג), שמירת שבת כהלכתה (פרק ל הערה קסז), פסקי תשובות (שכז, ה) ויביע אומר (כרך ד, סימן כח ס"ק יד).].

ג. מאכל שלא היה ראוי לאוכלו בעודו קר, וציווה יהודי לגוי להבעיר אש על מנת לחממו, יש איסור לאוכלו אף לאחר שהתקרר⁵הרשב"א בתשובה (שו"ת הרשב"א החדשות מכתב יד, סימן יח, הביאו הבית יוסף או"ח סימן רנג) כתב שאם גוי הדליק את האש בציווי של היהודי, וחימם שם אוכל, יש איסור לאכול את אותו האוכל אף לאחר שהתקרר (בביאור דבריו עיינו מנחת שלמה קמא, סימן ה). דין זה הוא קנס על כך שהיהודי ציווה את הגוי לעשות לו מלאכה בשבת. הרמ"א (רנג, ה) פסק את דברי הרשב"א הללו.
המשנה ברורה (ס"ק צח) כתב כי האיסור חל רק על דבר שלא ניתן לאוכלו כשהוא קר, כפי שהבאנו לעיל שאין איסור הנאה בדבר שניתן ליהנות ממנו אף ללא מעשה הגוי.
אמנם לדעת האגרות משה, בכל מקרה יש לאסור, היות שלא היה ניתן לקבל כלל את הנאת חימום המאכל לולא מלאכת הגוי.. אמנם אם הגוי עשה כן מעצמו⁶משנה ברורה רנג ס"ק צו. או שהאמירה לא נעשתה במזיד, אין לאסור לאכול את האוכל לאחר שהצטנן⁷בתשובת הרשב"א משמע שהאיסור הוא דווקא במציאות שבו האדם הזיד, היות שהאיסור רק משום קנס.. יש לציין שלפי ההבהרה שקיבלנו, בנדון של שאלתנו העובדים הנכרים פעלו על דעת עצמם.

ד. לגבי המאכלים שבאים ברוטב, כמו עופות ברוטב כלשהו, כשהעיקר הוא העוף ולא הרוטב, יש להסתפק אם דינם כמאכל יבש או כמאכל לח (שחוששים בו לבישול אחר בישול)⁸בספר ארחות שבת (פרק ראשון סעיף כב) כתב שיש אומרים שמספיק שרוב המאכל יבש כדי לתת לכולו הגדרה של יבש, אבל "למעשה מורים גדולי הוראה" שאם יש כמות של רוטב העומדת בפני עצמה בתוך הכלי, יש להחשיב את הרוטב כמאכל לח.. אבל גם אם אוכל זה ייחשב כדבר לח, יהיה מותר לאכלו כשיצטנן⁹על פי המשנה ברורה הנ"ל (רנג ס"ק צו).. ואם האוכל נשאר חם¹⁰גם אם היה פחות משיעור יד סולדת בו, כל עוד שעדיין הורגש חימומו הקודם שנעשה בהיתר. גם לפני שהחזירו אותו לאש, יהיה מותר לאכול ממנו גם בעודו חם¹¹על פי הרמ"א (רנג, ה), שאין בתבשיל לח משום בישול אחר בישול כשעדיין לא הצטנן לגמרי..

ה. לגבי השאלה אם מותר לכתחילה לומר לגוי להדליק אש הואיל וזהו צורך מצווה, יש לציין שלהלכה נפסק שלא הותרה אמירה לגוי באיסור דאורייתא אף לצורך מצווה¹²כן סתם השלחן ערוך (שז, ה), וכן הכרעת המשנה ברורה (שז ס"ק כד; רעו ס"ק כג-כד).. אמנם דעת העיטור¹³שער ג הלכות מילה, דף מט, טור א. היא שאף אמירה באיסור דאורייתא לצורך מצווה מותרת.

יש מהפוסקים שהקלו לסמוך על דעת העיטור במקום מצווה דרבים¹⁴כן עולה מהמשנה ברורה (רעו, כה). אמנם יש להעיר שהמשנה ברורה כתב כן במקום הצלה מעברה, אך יש עוד פוסקים שהתירו במקום מצווה דרבים: עיינו לוית חן, סימן יז, עמוד כה-כו.. אמנם נראה שבמקרה מסוג זה, שבו יש גם אוכל אחר, כגון חמין ועוד מאכלים שרגילים לאוכלם קרים, לא נכון להקל על סמך שיטת בעל העיטור. נציין כי במקום שנהגו לסמוך על העיטור, אין למחות בעדם¹⁵רמ"א רעו, ב; שואל ומשיב תנינא, ב, סימן יד, ד"ה והנה הב"י; יביע אומר חלק ג, או"ח, סימן כג, ס"ק יח..