כל (א) הנוטר לאחד מישראל עובר בל"ת שנא' לא תטור כו'. עי' במהרש"ל ז"ל בביאורו כאן שהביא בשם מקשים העולם דאמאי שינה רבינו ז"ל וכתב בלאו דנקימה כל הנוקם על חבירו וכאן כתב כל הנוטר לאחד מישראל אמאי ל"כ גם כאן חבירו עי"ש מה שתירץ וגם הרמב"ם ז"ל הל' דעות פ"ז הל' ח' כתב כלשון רבינו כל הנוטר לאחד מישראל ובהלכה ז' שם גבי נקימה כתב הנוקם מחבירו כו' והסדר משנה ז"ל שם הקשה על תירוצו של המרש"ל ותירץ בענין אחר עי"ש, ולי"נ בס"ד לתרץ כך דלכאורה צריך להבין את קושיות העולם דילמא מש"ה נקטו גבי נטירה אחד מישראל כדי לאשמעינן דלאו זה אינו נוהג אלא בישראל אבל לא בעכו"ם וכמ"ש בפירוש כן הספרא פ' קדושים פרק ד' וז"ל לא תקום ולא תטור את בני עמך נוקם אתה ונוטר לאחרים ומפרש הר"ש משאנץ ז"ל שם וז"ל לאחרים לעכו"ם וכ"כ הקרבן אהרן ז"ל שם וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' קדושים וכ"כ היראים ז"ל סי' מ' וז"ל לבני עמך אי אתה נוטר אבל אתה נוטר לאחרים פי' כותים וא"כ מה מקשו העולם, וצ"ל דהכי הקשו כיון דבני עמך דילפינן מיניה למעט עכו"ם דשרי לנטור ע"כ דקאי גם על לא תקום וא"כ גם בלא תקום הדין כן ואמאי ל"כ גבי לא תקום ג"כ ישראל אעכצ"ל דסברו דגם ממה דכתבו הנוקם על חבירו כו' גם כן שפיר ידעינן למעט עכו"ם דעכו"ם לאו חבירו דישראל מיקרי וא"כ לפי"ז שפיר הקשו דאמאי לא סגיא להו גבי נטירה ג"כ במלת חבירו כנ"ל דצ"ל בכוונת קושיות העולם וא"כ ממילא שפיר יש לישבם דמהר"ם שיק ז"ל מצוה רמ"ג כתב וז"ל מל"ת שלא לנטור שנאה בלב כו' ולפי פשטות הקרא נראה דאפילו למי שאינו נוהג כשורה אסור לנקום ולנטור דכתיב לא תקום ולא תטור את בני עמך ולא כתיב לעמיתך או לאחיך ואע"ג דלעיל בל"ת דלא תשנא את אחיך אמרינן באם רואהו עובר עבירה מותר לשנאותו היינו משום דכתיב אחיך ודרשינן בעלמא אחיך במצות אבל בני עמך כולל כל בר ישראל עכ"ל ולכאורה צריך להבין דמדוע באמת לא נא' דבני עמך פירושו כשעשה מעשה עמך כמו שאמרינן בונשיא בעמך לא תאור וצ"ל דכוונתו דדוקא היכא דכתיב בעמך אז דרשינן כשעשה מעשה עמך אבל היכא דכתיב בני עמך לא ממעטינן שום בר ישראל כיון דבני עמך הם אפילו כשחטאו וגם נ"ל להביא ראי' לדבריו מהספרא הנ"ל דאי נאמר דהלאו לא תקום ולא תטור לא קאי על כל בר ישראל אלא דוקא בכשר שבישראל א"כ קשה אמאי אמר הספרא דבני עמך בא למעט עכו"ם דוקא הלא גם בישראל לא בכל ישראל מוזהרינן וממילא ידעינן למעט עכו"ם אעכצ"ל דעל כל בר ישראל מוזהרינן אפילו כשהוא רשע גמור, ולכאורה זה טעמא בעי דאמאי יהא הלאו זה חמור מלאו דלא תשנא את אחיך בלבבך דלא נהוג ברשע גמור כהנ"ל מל"ת ה' אעכצ"ל דמשום ישוב הארץ הקפידה תורה בלאו זה על כל בר ישראל כמ"ש הרמב"ם בהל' דעות שם וכיון דמשום ישוב הארץ הוא ה"א דאפילו בעכו"ם ג"כ מוזהרינן ע"כ כתב הספרא דלא משום דבני עמך ממעט עכו"ם וא"כ ממילא מוכח מהספרא כמ"ש המר"ש הנ"ל וממילא מיושב בזה ג"כ דמדוע דוקא בלאו זה מגלה לן למעט עכו"ם דמהיכא תיתי דגם על עכו"ם קאי לאו זה הלא התורה לא דיברה סתם בכל מקום אלא בישראל אבל בהנ"ל מיושב שפיר, ועי' לעיל מל"ת י"א מחודש ב' שהבאתי בשם הדינא דחיי ז"ל שכ' דנטירה בלב אבל נקימה אינו בלב ועל זה דנטירה בלב באמת לית מאן דפליג דכ"ע סברו כן דז"ל רש"י ז"ל יומא כ"ג ע"א ד"ה ונוטר איבה כנחש בלבו וגם בד"ה איני כמותך כתב וז"ל שהדבר שמור בלבו ולא הסיחו מדעתו וכ"כ הרמב"ם הל' דעות אלא ימחה הדבר מלבו ולא יטרנו וגם הלשון נוטר עצמו מורה כן דיש לו שנאה בלבו על חבירו וכ"כ המצות השם סי' רמ"ב וז"ל ואיזה נטירה שנוטר השנאה בלבו וכן נראה מהשאר מוני המצות ז"ל וא"כ יפה כתב בזה הדד"ח דנטירה בלב אבל מ"ש דנקימה אינה בלב ע"ז הקשה הנר מצוה ז"ל סי' י"א אות קכ"ז וז"ל ואנכי לא ידעתי דמנ"ל למימר דהנקימה אינה בלב ואנכי הרואה מדברי הרב החינוך דגם הנקימה איתנה בלב כו' עכ"ל ובאמת החינוך מצוה רמ"א כתב בפי' כן והעובר עלי' וקבע בלבו לשנוא חבירו כו' עי"ש וא"כ הקושי' שהקשה הנ"מ לכאורה קושי' גדולה' אבל נ"ל בס"ד דהדד"ח כיוון להדרך שהראה הסדר משנה בהל' דעות הנ"ל שיש נקימה בלי שיהא שנאה בלבו עי"ש וה"ק הדד"ח דבשלמא גבי נטירה ליכא מציאות בלי שנאת הלב אבל בנקימה איכא מציאות ול"ק עליו קושיות הנ"מ וגם יצא לנו מזה דהדד"ח והסד"מ סברו דבנקימה איכא מציאות בלי שנאת הלב וא"כ י"ל דבשלמא גבי נטירה כיון דלא שייך בלי שנאת הלב ע"פ הי' מקום לטעות לומר דכיון דמחמת שנאת הלב הוא האיסור דכמו גבי לאו דלא תשנא אחיך בלבבך לא מוזהרינן אלא על ישראל כשר ולא על רשע גמור כמ"ש רבינו מל"ת ה' כמו כן נמי הוי יכלינן למימר דגם בלאו דלא תטור ג"כ הדין כן וע"כ כתבו רבינו והרמב"ם כל הנוטר לאחד מישראל כו' לאשמעינן דאפילו על רשע גמור ג"כ מוזהרינן דאע"פ שחטא אחד מישראל הוא אבל אי הוי כתבו הנוטר את חבירו הוי יכלינן למיטעי דדוקא כשהוא חבירו במצות כמו שאמרינן על אחיך אחוה במצות אבל בלאו דנקימה כיון דאיכא גוונא דליכא גביה שנאה בלב א"כ צ"ל דלא מחמת שנאת הלב קאתינן עליה וממילא לא הי' מקום לטעות דצריך שיהא דומה ללאו דלא תשנא את אחיך בלבבך ע"כ שפיר כתבו גבי נקימה חבירו כיון דגם ממלת חבירו ג"כ ממעטינן עכו"ם ודו"ק: