שאנו (א) מוזהרין על ברכת השם שנ' אלקים לא תקלל כו'. לכאו' יש לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי לא פתח את המל"ת זו בלשון שלא והו"ל למימר שלא לקלל את השם או כמ"ש הסמ"ק ז"ל סי' קכ"ה שלא לברך את השם ותו ק"ל אמאי במל"ת ר"ט כתב רבינו הזהירה תורה שלא לקלל את הדיין מישראל שנא' אלקים לא תקלל וכאן במל"ת זו שג"כ למד אזהרה מאלקים לא תקלל ל"כ בלשון זה שלא לקלל את השם וברמזיו רמז מל"ת ר"ט כתב שלא לקלל לא דיין כו' וברמז מל"ת זו כתב שאנו מוזהרין על ברכת השם כו' וזה טעמא בעי וגם בהרמב"ם ז"ל ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע יש לדקדק כן עי' מ"ש ברמז מל"ת ס' ול"ת שט"ו וגם בכל השאר מוני המצות חוץ מהסמ"ק יש לדקדק כן, אבל ראיתי בביאור על הסמ"ג ממוהר"ר יוסף מקרעמניץ ז"ל שכבר עמד על זה דעל מ"ש רבינו חוץ ממילה ופסח שהן בכרת והן מ"ע כתב וז"ל בשלמא אם לא הביא חוץ ממילה ופסח הוה קשה על המחבר למה צריך להביא לאו אלקים לא תקלל והרי מדה היא בכל התורה כל שענש הכתוב כרת או מיתות ב"ד הר"ז ל"ת לכך מביא חוץ ממילה ופסח כלומר והרי מילה ופסח הן בכרת והן מ"ע לכך צריך להביא לאו אלקים לא תקלל ולכך לא פתח בלאו שלא לקלל לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת הדיין, ישמקשין למה לא פתח שלא לברך השם וי"ל איך שייך לומר שלא לברך השם לשון ברכה ח"ו איך אסור לברך השם ית"ש לכן פתח שאנו מוזהרין ר"ל ממ"נ שפיר פתח אם איירי לשון ברכה שפיר אמר המחבר שאנו מוזהרין לברך השם לשון ברכה ואם איירי להיפך לשון נוקב נמי שפיר פתח שלא לברך שאנו מוזהרין שלא לברך לשון קלל ח"ו וממ"נ שפיר פתח המחבר כו' עכ"ל הנה מה שתי' הביאור מה שלא פתח שלא לברך השם לפענ"ד ליתא דכיון דהוה כתב אח"כ שנאמר אלקים לא תקלל ממילא הוה ידעינן שלא לברך את השם שקאמר אינו לשון ברכה והראי' דהסמ"ק באמת כ"כ וגם מ"ש הביאור ולכך לא פתח בלאו זה לפי שהלאו זה אינו קאי על ברכת השם רק אברכת הדיין גם על זה ק"ל הלא רבינו כתב בפי' כאן שאנו מוזהרין על ברכת השם שנ' אלקים לא תקלל אלמא דסובר דאלקים לא תקלל אזהרה גם על ברכת השם וכן איתא בגמ' סנהדרין נ"ו ע"א בפי' דאזהרה של ברכת השם היא אלקים לא תקלל וכ"כ הרמב"ם הל' עכו"ם פ"ב הל' ח' ובסה"מ מל"ת ס' הביא בשם המכילתא אלקים לא תקלל ליתן ל"ת על ברכת השם וא"כ היכי כתב הביאור שהלאו זה לא קאי רק על ברכת הדיין וזה קושיא גדולה על תירוצו של הביאור וממילא נשארה הקושיא על רבינו:
ונ"ל בס"ד ליישב את הכל בהקדים מה שיש לדקדק עוד על רבינו דהכי כתב כאן דאזהרה לברכת השם אלקים לא תקלל ובמל"ת ר"ט כתב שהוא אזהרה על קללת דיין הלא במכילתא משפטים פרשה י"ט איתא וז"ל אלקים לא תקלל למה נאמר לפי שהוא אומר ונוקב שם ד' מות יומת עונש שמענו אזהרה לא שמענו לכך נאמר אלקים לא תקלל דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר בדיינים הכתוב מדבר שנ' עד האלהים יבא דבר שניהם כן הגירסא במכילתא שלפנינו ועי' במרכבת המשנה שם שמחזק את הגירסא זו אבל לא ראה בילקוט משפטים רמז שנ"א שהביא הגירסא במכילתא להיפך שר"ע סובר להזהיר על ברכת השם ור"י סובר בדיינים הכתוב מדבר וגם בירושלמי סנהדרין פ"ז הלכה ח' דף כ"ב ע"ב איתא דר' ישמעאל אמר בדיינים הכתוב מדבר עי' בפ"מ שם נר' גם מהירושלמי דעיקר כגירסת הילקוט במכילתא וכן איתא בפסיקתא זוטרתא פ' משפטים וא"כ ק"ל על רבינו ממנ"פ אי סובר כר"ע דאלקים לא תקלל הזהיר על ברכת השם א"כ היכי כתב במל"ת ר"ט שבא להזהיר על קללת דיין ואי סובר כר"י א"כ היכי כתב כאן שבא להזהיר על ברכת השם ובאמת קושי' זו גם על הרמב"ם קשה דבסה"מ מל"ת ס' ובחיבורו הנ"ל נראה דפסק כר"ע שבא להזהיר על ברכת השם ובסה"מ מל"ת שט"ו ובחיבורו הל' סנהדרין פ' כ"ו הל' א' נראה דפסק כר"י וגם על רש"י ז"ל קשה קושי' זו דבפ' משפטים כתב וז"ל אלקים לא תקלל הר"ז אזהרה לברכת השם ואזהרה לקללת דיין עכ"ל והיכי נקט כתרווייהו, אבל ראיתי במזרחי ז"ל שם שכבר עמד על רש"י בזה דבתר שהעתיק את המכילתא כהגירסא שהבאתי בשם הילקוט כתב וז"ל ויש לתמוה מהרב איך תפש דברי שניהם אחר שהם חולקים גם אונקלוס שתרגום אותו דיינא לא תקלל איך הניח דברי ר"ע שהלכה כמותו מחבירו ותפש דברי ר' ישמעאל לכן נ"ל לפרש שר"ע שאמר אלקים לא תקלל מ"מ נראה שהוא סובר שהאזהרה הזאת היא כוללת אזהרת ברכת השם ואזהרת קללת הדיינין שלשון מ"מ יורה על זה ור"י סובר שהאזהרה הזאת אינה אלא לקללת הדיינין ולפיכך כתב רש"י ז"ל אזהרה לברכת השם ולקללת הדיינים כדברי ר"ע שהלכה כמותו מחבירו וכ"כ גם הרמב"ם ז"ל שזו האזהרה כוללת שתיהן ברכת השם וקללת הדיינים ואונקלוס שתרגם אותו על קללת הדיינים אינו אלא מפני שעיקר האזהרה ופשטה היא על קללת הדיינים אבל אזהרת ברכת השם הנכללת בה היא על צד הרמז לבד מפני שהשרש שבידינו הוא שלא ענש הכתוב אלא א"כ הזהיר חוץ ממילה ופסח וזהו שכ' הרמב"ם ז"ל בסה"מ כו' עי"ש שהעתיק את כל מ"ש הרמב"ם בסה"מ מל"ת ס' ולפי המזרחי באמת גם על רבינו ל"ק מידי די"ל כמ"ש אליבא דהרמב"ם וגם הגור ארי' ז"ל בפ' משפטים פרשה כ"ב פ' כ"ז כתב כהמזרחי עי"ש: