אסור (א) לב"ד לחוס על ההורג כו'. כל מ"ש רבינו ז"ל במל"ת זו כתב גם בקיצור הסמ"ג שלו וכתב הנתיבות עולם על זה וז"ל ושני מקראות הן הא' בפ' שופטים מדבר שלא לחוס על הרוצח והב' בפ' כי תצא מדבר בממון דמי בשתו וכן פרש"י כו' עכ"ל נראה דכוונתו לפרש בזה את השני לא תחוס שהביא רבינו ומפרש דרבינו סובר דולא תחוס דפ' שופטים פי"ט פי"ג הזהיר על הב"ד שלא לחוס על ההורג ובאמת גם מפשטות לשון הקרא ובערת דם הנקי ג"כ מורה כן וכן איתא בספרי שם וכ"כ רש"י שם, ועל לא תחוס דפ' תצא פכ"ה פי"ב מפרש דרבינו סובר שבא להזהיר על ב"ד שלא לחוס על מי שנתחייב קנס כמ"ש רש"י שם דוקצותה את כפה לא תחוס וגו' מדבר בממון דמי בשתו כר' יהודא דספרי ולא כחכמים דסברו שהוא אזהרה שלא לחוס על הרודף כהנ"ל מל"ת קס"ד עי"ש שכתבנו טעם לשבח דמדוע פסק רש"י כר' יהודא כן נראה בפי' בכוונת הנתיבות עולם, נמצא דלפי פירושו צ"ל שגם רבינו סובר כר' יהודא ואי באמת הפשט ברבינו כך הי' אז הי' ק"ל על רבינו סתירה גדולה כיון דממל"ת קס"ד נראה בפי' דפסק כחכמים דספרי ולא כר' יהודא ועוד לפי פשטו גם אליבא דהרמב"ם ז"ל הל' סנהדרין פ"כ הל"ד צ"ל כן כיון דהרמב"ם ג"כ כתב כלשון רבינו וא"כ צ"ל דג"כ פסק כר' יהודא דספרי וזה באמת ג"כ אא"ל כיון דבהל' רוצח פ"א הל"ט פסק הרמב"ם בפי' כחכמים דספרי וכן מונה בסה"מ מל"ת רצ"ג וא"כ ק"ל על הנתיבות עולם דהיאך נעלם ממנו כל זה: