שלא (א) לבנות עיר הנדחת עוד והבונה אותה לוקה כו' לכאורה יש להסתפק ברבינו ז"ל דהאיך דעתו במ"ש שלא לבנות עיר הנדחת אי דוקא כשבונה את כל העיר כמקדם אז עובר על לאו זה או דלמא אפי' כשבונה בית אחד או אחד משאר בנינים עובר ולוקה, ומה שהביאני לספק זה יען כי ראיתי שהמוצל מאש ז"ל סי' נ"א נסתפק ספק זה בהרמב"ם ז"ל הל' עכו"ם פ"ד הל' ח' ועל מ"ש בסה"מ מל"ת כ"ג ע"כ נתעוררתי גם אליבא דרבינו להסתפק בזה, ונ"ל בס"ד לפתר' בהקדים המקור לזה בסנהדרין קי"א ע"ב איתא במתניתין והיתה תל עולם לא תעשה גנות ופרדסים דברי ריה"ג ר"ע אומר לא תבנה עוד לכמות שהיתה אינה נבנית אבל נעשית היא גנות ופרדסים פירש"י ז"ל ד"ה שהיתה וז"ל בישוב בתים ובגמ' שם איתא דבזה פליגי מר סבר עוד לגמרי משמע ומר סבר עוד לכמות שהיתה ופסקו רבינו והרמב"ם כר"ע דהלכה כר"ע מחבירו וכ"כ הכ"מ ז"ל ולכאו' יש לעיין בהמוצל מאש דמדוע לא הסתפק ספיקתו בר"ע גופא במ"ש לכמות שהיתה אי דעתו לכמות שהיתה לגמרי דהיינו כל העיר ואז צ"ל בכוונת רש"י בישוב בתים דל"ת דדוקא בבתי עליות כמו שהיתה מעיקרא על זה עובר אבל אם בנה עכשיו בבתי פשוטים אינו עובר כיון שאינה כמות שהיתה ע"כ כתב רש"י בישוב בתים כלומר דזה אין נ"מ אם הם עליות כמקדם או לא אלא צריך להיות בישוב בתים אבל את זה גם רש"י סובר בר"ע שצריך לבנות את כל העיר כמקדם ואז עובר על לאו זה, או דילמא סובר ר"ע דאפילו על בית אחד ג"כ עובר והא דאמר לכמות שהיתה כוונתו לאפוקי גנות ופרדסים וע"כ כתב רש"י בישוב בתים, וכיון שיש מקום להסתפק בר"ע גופא א"כ אמאי הסתפק המצ"מ דוקא אליבא דהרמב"ם, אעכצ"ל דהמצ"מ סובר דבר"ע ליכא שום ספק כיון דר"ע אמר אבל נעשית היא גנות ופרדסים מוכח מזה בפי' דאפילו על בית אחד סובר דעובר דאלת"ה אמאי אמר דגנות ופרדסים מותר הלא אפילו בתים מותר כשחסר בית אחד אעכ"מ דאפילו על בית אחד סובר דעובר וע"כ ל"כ המצ"מ את ספיקתו על ר"ע גופא, וא"כ לפי"ז לכאורה קשה על המצ"מ דהיאך יכול להסתפק בהרמב"ם הלא אם נאמר דסובר דדוקא על כל העיר עובר אז הי' קשה עליו דכמאן פסק לא כריה"ג ולא כר"ע, דבשלמא כשיכלינן למימר גם בר"ע את השני פירושים הנ"ל אז היתה מקום לספיקתו דאי סובר הרמב"ם דדוקא כל העיר אסור לבנות אז י"ל דסובר בר"ע כהפי' הראשון הנ"ל ואי סובר דגם על בית אחד עובר אז סובר בר"ע כהפי' השני הנ"ל, אבל כיון שהוכחנו דבר"ע ליכא למימר אלא כהפי' השני הנ"ל א"כ תו ליכא מקום לספיקתו מחמת קושיתינו הנ"ל דכמאן סובר הרמב"ם אלא המצ"מ הי' יכול להקשות על לשון הרמב"ם דהיכי כתב לא תבנה מדינה כמו שהיתה אבל לא להסתפק בדעתו וזה לכאו' קושיא גדולה על המצ"מ. אבל אחר עיון קצת ראיתי דלעולם י"ל אליבא דר"ע את השני פירושים הנ"ל והא דאמר לפירוש הראשון אבל נעשית היא גנות ופרדסים כוונתו דכל מקום העיר יכול לעשות גנות ופרדסים אבל לא בתים, וכיון די"ל אליבא דר"ע את השני פירושים הנ"ל ע"כ יש שפיר מקום לספיקתו של המצ"מ אליבא דהרמב"ם וגם יש מקום לספיקתו אליבא דרבינו אלא על המצ"מ קשה כהנ"ל דמדוע על ר"ע גופא לא הסתפק וזה באמת צ"ע: