כתוב (א) בפ' ראה ונתצתם מזבחותם כו' וכתוב בסמוך לא תעשון כן לה' אלהיכם כו'. וראיתי בביאור מר' יוסף מקרעמניץ ז"ל שכ' וז"ל וקשה למה לא התחיל בלאו ולמה צריך לומר שכתוב בפ' ראה ונתצתם אלא י"ל מסופק המחבר על איזה לאו קאי אי על ונתצתם או על אשריהם תשרפון באש לכך התחיל לכתוב בפ' ראה ר"ל לאו זה קאי על כל פרשת ראה עכ"ל כוונתו דרבינו ז"ל רצה בזה שלא יהא ספק לנו על איזה דבר קאי הלאו לא תעשון כן וגו' אי על כל מד"כ לעיל מיניה גם על ונתצתם או דוקא על מד"כ לפניו ואבדתם את שמם וגו' או אפשר גם על לפני פניו על ואשריהם תשרפון באש אבל לא על ונתצתם וגו' ע"כ הביא מתחלה את כל הפסוק ונתצתם וגו' ואח"כ כתב וכתיב בסמוך לא תעשון כן וגו' להורינו בזה דהלאו קאי על כל מד"כ לעיל מיניה, וכשאני לעצמי נ"ל די"ל בכוונת רבינו שלא תאמר כמ"ש רש"י ז"ל עה"ת בפי' ראשון וז"ל לא תעשון כן להקטיר לשמים בכ"מ כ"א במקום אשר יבחר כו' עכ"ל והוי יכלינן למימר דהלאו לא תעשון כן קאי על הפסוק שלאחריו על כ"א אל המקום אשר יבחר וגו' ולא קאי כלל על ונתצתם וגו' דכתיב לעיל מיניה ע"כ הביא מתחלה את הפסוק ונתצתם להודיענו דלא כהפי' ראשון אלא כהפי' שני של רש"י דלא תעשון כן לא קאי על הפסוק שלאחריו אלא קאי אדלעיל מיני', אבל לכאורה על תירץ זה אכתי קשה דאת זה דל"ס כהפי' ראשון של רש"י הוי ידעינן גם אם לא הביא הפסוק ונתצתם ממ"ש אח"כ ובספרי דורש כו' דכפי פירוש השני שכ' המהרש"ל ז"ל בבאורו כאן במ"ש רבינו ובספרי דורש עי"ש מזה שפיר הוי ידעינן דל"ס כהפי' ראשון של רש"י ובאמת קושי' זו קשה גם על תירוצו של הביאור הנ"ל דאת זה דלא תעשון כן וגו' קאי גם על ונתצתם הוי ידעינן ממ"ש את הספרי אח"כ.
וע"כ נ"ל בס"ד דכדי לתרץ מעליו קושי' גדולה הביא מתחלה ונתצתם וגו' דלכאורה נראה מרבינו דלמד מהלאו לא תעשון כן שני דברים חדא שלא לנתוץ אבן אחת מן המקדש ושלא למחוק שמות הקדושים כמ"ש ברמזיו וז"ל לא תעשון כן לד' אלהיכם בארנו שם איסור מחיקת שמות הקדושים ואיסור נתיצת אבן אחת מן המקדש וכפי שנראה מרבינו לוקין על שניהם אע"ג שלא כתב ברמזיו אלא איסור דממה דכ' ובספרי דורש מכאן שהנותץ כו' שעובר בל"ת וגם מדהביא אח"כ את מה שדרש ר' ישמעאל מנין למוחק כו' שעובר בל"ת מוכח מזה דסובר דעל שניהם עובר בל"ת ולוקין וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ס"ה וז"ל מי שעבר על דבר זה כגון שהרס דבר מן ההיכל והמזבח והדומה לזה או שימחה שם משמות ד' לוקה ואזהרתיה מהכא ואבדתם את שמם וגו' לא תעשון כן וגו' וכ"פ בחיבורו בפ"ו מהל' יסוה"ת דבהלכה א' כתב כל המאבד שם מן השמות הקדושים הטהורים שנקרא בהם הקב"ה לוקה ובהלכה ז' כתב הסותר אפילו אבן אחת דרך השחתה מן המזבח או מן ההיכל או משאר העזרה לוקה וכ"כ החינוך ז"ל מצוה תל"ז ומצות השם מצוה תל"ח והזוהר הרקיע מל"ת קע"ח אות ס"ו כתב השורף עצי הקדש לוקה וכן המוחק את השם לוקה מזה הלאו [ולקמן אכתוב בס"ד מזה דמדוע לא הביא גם הסותר אבן אחת] עכ"פ נראה מכולן דלוקין מלאו זה שתים ולכאורה קשה הא הוי לאו שבכללות ואין לוקין על לאו שבכללות, אבל ראיתי בדינא דחיי ז"ל מל"ת ג' שכבר עמד על הרמב"ם בזה דז"ל וביאור לדבריו שכל שעשה אחד מאלו לוקה מפני שזה כמין השני של לאו שבכללות שכ' בשרשים ובהל' סנהדרין שלוקה על אחת מהן כשיעשה כל אחת מהן בפ"ע ואינו כמו לא תאכלו על הדם שאין האיסורין מפורשין דהכא האיסורין מפורשין דכתיב לעיל מיניה ונתצתם את מזבחותם כו' ואבדתם את שמם לא תעשון כן וגו' והרי הוא כמי שאמר לא תעשון כן למחוק את שמו ולנתוץ את מזבחו ולוקה על כל אחת מהן כשיעשה זה בפ"ע וזה בפ"ע כמו בנא ומבושל ושאור ודבש ועמוני ומואבי וזולתם ומיהו אם עשה שניהם בבת אחת בהתראה אחת אינו לוקה אלא אחת כיון דאין לכל אחד לאו מיוחד אלא בלאו אחד נאמרו כו' ואח"כ כתב שגם רבינו סובר כן והביא ראי' לזה מדלא מנה מחיקות השם וניתוץ אבן מן המקדש לשתי מצות עיי"ש וגם ראיתי במגילת ספר שג"כ דיבר מזה [ובמנ"ח מצוה תל"ז כתב וז"ל וכן אם עושה כולם כאחד שמחק ושורף קדש ונותץ מן המקדש לוקין ג' מלקיות ואין זה לאו שבכללות כי הכל אחד שלא לאבד דבר ששמו יתברך נקרא עליהם והוי גופים מחולקים עכ"ל אבל מהדד"ח שכתבנו מוכח דלא כוותיה וגם המג"ס כתב כהדד"ח וגם מה יעשה המנ"ח עם הראי' גדולה שהביא הדד"ח שכתבנו וצ"ע] וא"כ לפי הנ"ל י"ל דמש"ה הביא רבינו מתחלה ונתצתם וגו' ליישב בזה את הקושיא הנ"ל דהיכי לוקין על שתיהן אפילו בפ"ע הא הוי לאו שבכללות וצ"ל כמ"ש הדד"ח הנ"ל משום דאיסורין מפורשין וכדי להשמיענו את זה ע"כ הביא רבינו מתחלה ונתצתם וגו' כמובן:
ועוד נ"ל בס"ד דמש"ה הביא ונתצתם דהמג"ס הקשה על רבינו דאמאי לא הביא דהשורף עצי הקדש לוקה דאזהרתי' מואשריהם תשרפון באש לא תעשון כן לד' וגו' כדאיתא מכות כ"ב ע"א ופסחים מ"ח ע"א וכ"פ הרמב"ם בהלכה ז' שם השורף עצי הקדש דרך השחתה לוקה, ולי קשה על רבינו דמדוע לא הביא גם את זה שלא לחתוך את השם שג"כ אזהרתי' מלאו זה וכ"כ היראים ז"ל סי' ט' וז"ל צוה יוצרינו שלא למחוק ושלא לחתוך ושלא לשבר דבר קדושה כו' ומנין שהחותך אסור דאמר בסנהדרין נ"ו ע"א ואימא דברזיה מיברז ואזהרתי' מהכא ואבדתם את שמם לא תעשון כן כו' עי"ש ובאמת קושי' זו גם על הרמב"ם קשה, וכדי לתרץ את זה הביא רבינו תחלה את כל הפסוק ונתצתם להורות בזה דלאו דלא תעשון כן קאי על כל הפסוק ונתצתם וממילא שפיר ידעינן את כל הלמודים שלמד הגמ' מהלאו זה ול"ל לפרטם והא דפרט המוחק והנותץ י"ל משום דאשמעינן בכל אחד דין חדש דבנותץ אשמעינן דאפילו על אבן אחת ג"כ חייב דאת זה לא הוי ידעינן אם לא מהדרש דספרי שהביא כמ"ש המרש"ל בבאורו כאן בפי' ראשון בכוונת רבינו במ"ש ובספרי דורש כו' ובמוחק אשמעינן את הדין של הבה"ג שהביא רבינו דאת זה ג"כ לא הוי ידעינן מהגמ' כמ"ש המרש"ל וכמו שאכתוב לקמן בס"ד וע"כ פרט מוחק ונותץ אבל השורף עצי הקדש והחותך את השם ל"צ לפרטם כיון דכל אחד גמרא מפורשת אלא כדי שלא נטעה דלא פסקינן כהגמ' הללו והלאו לא תעשון כן לא קאי על ואשריהם וגו' ועל ואבדתם וגו' ע"כ כתב רבינו מתחלה דהלאו קאי על כל הפסוק ונתצתם וכיון דידעינן את זה שוב ממילא ל"צ לפרטם כיון דגמרות מפורשות הם כמובן: