שלא (א) ילמוד המוסת זכות כו'. המקור דמל"ת זו ג"כ מהספרי דפ' ראה וז"ל לא תחמול לא תלמוד עליו זכות ולא תכסה עליו אם אתה יודע לו חובה אין אתה רשאי לשתוק ומנין שיוצא מב"ד חייב שאין מחזירים אותו לזכות ת"ל כי הרוג תהרג ומנין ליוצא מב"ד זכאי שמחזירים אותו לחובה ת"ל תהרגנו כו' עכ"ל וגם מהרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת כ' נראה דמקורו משם, אבל לכאו' ק"ל דקדוק גדול ברבינו ז"ל דמדוע במל"ת זו ובמל"ת ל"א כתב בפי' דאזהרתם קאי על המוסת ובמל"ת כ"ז כ"ח וכ"ט כתב סתם ול"כ דקאי על המוסת והרמב"ם בסה"מ כתב בפ" בכל החמשה לאוין דמסית דקאי על המוסת וכ"כ בחיבורו הל' עכו"ם פ"ה הל' ד' הן אמת שהמרש"ל ז"ל בביאורו כאן כתב דה"ה כל הני דלעיל על המוסת קאי אבל מנ"ל בדעת רבינו כן הלא גם ברמזיו רמז מל"ת ל' ל"א לא שכח רבינו מלכתוב מלת מוסת וברמז מל"ת כ"ז כ"ח וכ"ט כתב סתם וגם בקיצור הסמ"ג שלו כ"כ ובודאי דלא בחנם כתב שינוי זו. וע"כ נ"ל בס"ד דרבינו באמת סובר דדוקא הלאוין דמל"ת ל' ול"א קאי על המוסת דוקא אבל הלאוין דמל"ת כ"ז כ"ח וכ"ט באמת קאי על כל ישראל וע"כ השמיט בהם מלת מוסת ורבינו למד את זה מגמרא סנהדרין ל"ג ע"ב דאיתא שם ת"ר מנין ליוצא מב"ד חייב ואמר אחד יש לי ללמד עליו זכות מנין שמחזירין אותו ת"ל נקי אל תהרג ומנין ליוצא מב"ד זכאי ואמר אחד יש לי ללמד עליו חובה מנין שאין מחזירין אותו ת"ל צדיק אל תהרג א"ר שימי בר אשי וחילופ' למסית דכתיב לא תחמול ולא תכסה עליו רב כהנא מתני מכי הרג תהרגנו וסובר רבינו דבזה פליגי ר' שימי סובר דלא תחמול ולא תכסה עליו לא קאי על מוסת דוקא אלא על כל ישראל וא"כ גם דיינים בכלל ע"כ למד מלא תחמול ולא תכסה עליו על דיינים שמחזירין לחוב ולא לזכות אבל ר"כ סובר דלא תחמול ולא תכסה עליו לא קאי רק על המוסת וא"כ לא הוה ידעינן מזה דגם דיינים מחזירין לחוב ולא לזכות כיון דכתיב בהו ונקי אל תהרג צדיק אל תהרג ע"כ למד ר"כ דיינים מכי הרג תהרגנו וכיון דמהספרי הנ"ל מוכח בפי' כר"כ ע"כ סובר רבינו דהלכה כר"כ [ועי' רש"י עה"ת ראה פ' י"ג פ' ט' ד"ה ולא תחמול ופסוק י' ד"ה כי הרג תהרגנו ותראה דגם רש"י פסק כר"כ] אלא את זה סובר רבינו דדוקא הני ב' לאוין לא תחמול ולא תכסה שנראה בפי' דר"כ סובר דלא קאי רק על מוסת בהני אמרינן כן וע"כ כתב רבינו בהני מלת מוסת אבל במל"ת כ"ז כ"ח וכ"ט כיון דלא חזינן באיזה מקומן בפי' דלא כר' שימי בר אשי ורשב"א עכצ"ל דאפילו בהני סובר דקאי על כל ישראל דמהיכא תיתי לחלק ע"כ סובר רבינו בהני ג' לאוין דקאי על כל ישראל וע"כ השמיט בהו מלת מוסת ועי' היטב בדינא דחיי במל"ת כ"ט ותראה דג"כ סובר דדוקא בהג' לאוין דמל"ת כ"ז כ"ח וכ"ט סובר רבינו דקאי על כל ישראל כיון דלא דיבר הדד"ח רק מהני ג' לאוין:
אבל לכאו' ק"ל דהיכי יכול לפסוק רבינו כרב כהנא הלא מגמ' סנהדרין כ"ט ע"א נראה כר' שימי דאי' שם ואין טוענין למסית מ"ש מסית א"ר חמא בר חנינא מפירקיה דר"ח בר אבא שמיע לי שאני מסית דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו עי"ש היטב ותראה דזה דאין טוענין למסית קאי על ב"ד וא"כ היכי הביא לא תחמול ולא תכסה דקאי על מוסת מדוע לא הביא הרג תהרגנו אעכ"מ כר' שימי בר אשי וכ"מ מסנהדרין ל"ו ע"ב אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים ר' יהודא מוסיף אף אכזרי וחילופיהן במסית דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו וא"כ היכי פסק רבינו כרב כהנא אף דמהספרי מוכח כן הלא מהבריי' ומסתמא דגמרא מוכח כרשב"א, אלא ע"ז י"ל דרבינו סובר הפשט בגמרא הנ"ל דרחמנא אמר לא תחמול ולא תכסה עליו כלומר כיון דרחמנא הזהיר על המוסת דלא תחמול ולא תכסה עליו א"כ עכצ"ל. כמ"ש הרמב"ם הל' סנהדרין פ' י"א הל' ה' שהאכזריות על המסית רחמים היא וא"כ ממילא ידעינן דאין טוענין למסית ושמותר להושיב גם אכזרי בסנהדרין לדון את המסית אבל את זה שב"ד מחזירין לחובה ולא לזכות לא יכלינן למיגמר משם אי לא הוה כתיב כי הרג תהרגנו כיון דכתיב בב"ד ונקי וצדיק אל תהרג וממילא מיושב בזה ג"כ דמדוע אמר הגמ' בשני מקומות הנ"ל דרחמנא אמר מדוע לא אמר דכתיב דכיון דלא תחמול ולא תכסה באמת לא קאי על ב"ד אלא נגמר ממה דרחמנא אמר כמו שכתבנו כמובן, וא"כ לפי"ז אדרבא מוכח מהגמ' הנ"ל כרב כהנא מדאמר הגמ' ורחמנא אמר וע"כ פסק רבינו שפיר כר"כ כן י"ל אליבא דרבינו: