שלא (א) להקריב קרבן בלא מלח כו'. וכן מנאו ז"ל הסה"מ מל"ת צ"ט היראים סי' שע"א החינוך האה"מ מצ' קי"ח הזה"ר מל"ת רפ"ו אות קי"ז הפוע"צ מל"ת ס"ט העי"מ מצ' ק"ב המחה"ש ומהר"ש מצ' קי"ט הדה"מ שער ב' פקט"ו המעיי"ח דף מ"ה ע"א אות מ"ט, ומ"ש רבינו ואעפ"כ שנינו בפ' הקומץ רבה לא מלח כשר כן איתא במשנה מנחות דף י"ח ע"א אבל בברייתא דף י"ט ע"א שם איתא דמלח מעכב וצ"ל דרבינו פסק כהמתוי' וכ"פ הרמב"ם הל' איסורי המזבח פ"ה הלי"ב אבל המגלת ספר במל"ת ש"כ הקשה סתירה גדולה ברבינו דמכאן מוכח דפסק כהמתני' ולקמן מ"ע קע"ט פסק כהברייתא ועי' מה שתירץ ע"ז המעתיק שם, ועל הקושיא שהקשה המל"מ הל' שבת פי"א הל"ה דל"ל תקריב מלח אפי' בשבת כיון דקי"ל דאין עיבוד באוכלין עי' לעיל מל"ת ס"ה מחודש ק"צ מה שכתבנו ע"ז ותמצא נחת, ולענין מלקות רבינו כתב דלוקה וכ"כ הרמב"ם בחיבורו שם וגם בסה"מ והחינוך כתב דהטעם שהרי יש מעשה כשהוא מקריב הבשר התפל שהזהיר עליו שלא להקריבו בלא מלח ועי' בנר מצוה סי' י' אות מ"ה מה שמפלפל עליו, ולענין אי הלאו זה הזהיר גם על חלק הנאכל לכהנים או דוקא על חלק הקרב ע"ג המזבח עי' שעה"מ הל' איסורי המזבח שם: