כתוב (א) בפ' ואתחנן ולא תנסו את ה' אלקיכם פי' שלא יאמר אדם אעשה מצוה זו ואראה אם אתברך כו'. לכאורה נראה ממ"ש פי' שרבינו ז"ל בעצמו סובר הפשט בהפ' כך שלא יאמר כו' וע"ז באמת ק"ל דמנ"ל לומר כן הלא בהקרא כתיב לא תנסו וגו' כאשר נסיתם במסה ופי' רש"י ז"ל שם במסה כשיצאו ממצרים שנסוהו במים שנ' היש ד' בקרבנו כוונתו דבמסה קאי על מה דכ' בפ' בשלח ויקרא שם המקום מסה וגו' ועל נסתם את ד' לאמור היש ד' בקרבנו אם אין וא"כ מנ"ל לרבינו דהפי' של ולא תנסו דגם במצוה אסור לנסות דילמא במצוה מותר לנסות אלא התורה הזהיר מלנסות נסיון גרידא בלא מצוה כמו שהי' במסה וע"כ כתיב כאשר נסיתם במסה דדוקא דומיא דמסה נסיון בלא מצוה אסור אבל דמצוה שרי. ונ"ל בס"ד ליישב בהקדים מה דק"ל עוד על רבינו שכ' ובתענית מקשה עלי' מדכתיב עשר תעשר ופי' ר"י עשר בשביל שתתעשר כו' נראה דכוונתו דעל פירושו שכ' מקשה בתענית ובאמת בגמרא דתענית להיפך הוא דהגמ' הקשה על עשר תעשר שמפרש ר"י בשביל שתתעשר מהקרא ולא תנסו וגו' וזה עכ"מ דמחמת פירושו של רבינו בהקרא הקשה הגמ' דהכי איתא שם ט' ע"א אשכחיה ר"י לינוקא דר"ל אמר לי' אימא לי פסוקיך אמר לי' עשר תעשר אמר לי' ומאי עשר תעשר אמר לי' עשר בשביל שתתעשר אמר לי' מנא לך אמר לי' זיל נסי אמר לי' ומי שרי לנסויי להקב"ה והכתיב לא תנסו אמר לי' הכי א"ר הושעיא חוץ מזו שנ' הביאו את כל המעשר וגו' ע"כ לענינינו נראה בפי' דאדרבא מלא תנסו הקשה הינוקא על ר"י וא"כ היכי כתב רבינו ובתענית מקשה עלי' כו', ונ"ל דכוונתו מתחלה כתב הפי' שלו בהקרא ולא תנסו וכדי שלא תקשה ע"ז דמנ"ל פירוש זה דילמא באמת הפשט דדוקא נסיון בלא מצוה אסור כהנ"ל ע"כ כתב אח"כ ובתענית מקשה עליה כוונתו דבתענית יש פירכא לפי' זה דמדהקשה הינוקא על ר"י מולא תנסו דאי נאמר כפי' זה דדוקא נסיון בלא מצוה אסור מה מקשה ותו אמאי לא משני ר"י באמת כן אעכ"מ דפי' אמיתי בהקרא כמ"ש רבינו כמובן.
או י"ל במ"ש ובתענית מקשה כו' דהרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ס"ד כתב וז"ל שהזהירנו שלא לנסות יעודין ויחולין שיעדו אותנו בהם נביאינו על צד הספק שנספק בהם אחר שנדע אמתת נבואת הנביא שיספר בהם והוא אמרו יתעלה לא תנסו את ד' אלקיכם עכ"ל וכ"כ בפ"י מהל' יסוה"ת הל' ה' ואסור לנסותו יותר מדאי ולא נהיה הולכים ומנסים לעולם שנ' לא תנסו וגו' כאשר נסיתם במסה שאמרו היש ד' בקרבנו אם אין אלא מאחר שנודע שזה נביא יאמינו וידעו כי ד' בקרבנו ולא יהרהרו ולא יחשבו אחריו כענין שנאמר וידעו כי נביא הי' בתוכם עכ"ל נראה בפי' דרבינו חולק עם הרמב"ם בלאו זה דהרמב"ם סובר שבא להזהיר שלא לנסות את הנביא ורבינו סובר שבא להזהיר שלא לנסות את השם שלא יאמר אדם כו' וכ"כ הפ"ד ד"מ ח"ב ד' ס"ו ע"ב וגם כתב דמתענית מהא דאקשה הינוקא מוכח כרבינו וגם הדינא דחיי ז"ל מל"ת ד' כ"כ וא"כ יש לפנינו שני פירושים בלאו זה ומגמ' דתענית מוכח כפירושו של רבינו' וא"כ י"ל בכוונת רבינו דמתחלה כתב את פירושו וכדי שלא יהא קשה דדילמא הפשט כהרמב"ם ע"כ כתב ובתענית מקשה עלי' כלומר על פירושו של הרמב"ם דכיון דמתענית מוכח דלא כהרמב"ם ע"כ הוי כמי שאקשה שם על פירושו וממילא ל"ק קושיתינו הנ"ל די"ל דמש"ה כתב פי' כיון דיש גם פירוש אחר בלאו זה וכוונתו דהוא מפרש דלא כהפי' אחר ומ"ש ובתענית מקשה כו' כוונתו דלא על פירושו מקשה אלא על הפי' אחר מקשה הגמ' כהנ"ל ודו"ק: