לא (א) יהי' כלי גבר על אשה כו'. רבינו ז"ל סמך בחיבורו כאן בפירושא דמל"ת זו עמ"ש במל"ת ס' אבל בקיצור הסמ"ג שלו כתב וז"ל לא יהי' כלי גבר על אשה פיר' שלא תהא אשה דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים כמו איש כי אין זה אלא לשם ניאוף עכ"ל וכ"כ רש"י ז"ל פ' תצא פ' כ"ב פ"ה נר' דסברו דדוקא כדי שתלך בין האנשים אסור אבל הלבישה גרידא אינו איסור אבל מהרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ל"ט נראה בפי' שהלבישה גרידא ג"כ אסור מדלא הזכיר מהתנאי שתלך בין אנשים וגם כתב הטעם משום חוקות העכו"ם וכן מוכח מחיבורו הל' עכו"ם פי"ב הל"י שגם שם לא הזכיר מזה כלום וגם מדסובר דאפי' על מלבוש אחד מוזהרת כמ"ש בסה"מ ובחיבורו א"כ ממילא מוכח דל"ס מהתנאי שתלך בין אנשים כלום כיון דכשלובשת רק מלבוש אחד למשל כובע עדיין אינה דומה לאיש ואפ"ה מוזהרת א"כ עכ"מ דסובר דאפי' על הלבישה גרידא מוזהרת ודלא כרבינו ורש"י וא"כ צריך להבין דמדוע ל"ס גם רבינו כן ובמה פליגי:
ונ"ל בס"ד דבזה פליגי דבספרי פ' תצא אי' וז"ל לא יהי כלי גבר על אשה וכי מה בא הכתוב ללמדינו [דל"ל כמשמעה] שלא תלבש אשה כלים לבנים ואיש לא יתכסה בגדי צבעונים ת"ל תועבה דבר הבא לידי תועבה זהו כללו של דבר שלא תלבש אשה מה שהאיש לובש ותלך לבין האנשים והאיש לא יתקשט בתכשיטי נשים וילך לבין הנשים ראב"י אומר שלא תלבש אשה כלי זיין ותצא למלחמה עכ"ל ומובא ברייתא זו גם בנזיר דף נ"ט ע"א ועי' ברש"י שם שכ' שהלבישה גרידא לא הוי תועבה, אלמא דת"ק וראב"י פליגי דלת"ק לא עוברת אלא כשלובשת כדי שתלך בין האנשים ולראב"י אפי' על סתם לבישה ג"כ עוברת וא"כ י"ל דרבינו ורש"י פסקו כת"ק ול"ס דגם בברייתא אמרינן משנת ראב"י קב ונקי כהנ"ל מל"ת מ"ד בשם היד מלאכי שיש פוסקים דסברו כן או אפשר דסברו דנגד הת"ק לא אמרינן כלל זה וכ"כ המזרחי ז"ל בפ' תצא בדעת רש"י דסובר כת"ק, אבל הרמב"ם סובר דגם בברייתא וגם נגד הת"ק אמרינן משנת ראב"י קב ונקי וכ"כ הכ"מ בדעת הרמב"ם וכיון דפסק כראב"י ע"כ ל"כ מהתנאי כדי שתלך בין האנשים כלום, אבל לכאורה אי הרמב"ם סובר כראב"י א"כ קשה מנ"ל דאסור גם שאר בגדי איש לאשה דלמא סובר ראב"י דמשום דכתיב לא יהי' כלי גבר על אשה דלא אסרה התורה אלא דוקא שלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה אבל שאר עדיי איש באמת לא אסרה התורה וכיון דחזינן דהרמב"ם סובר דאפילו שאר עדיי איש לאשה אסור א"כ עכ"מ דל"ס כראב"י אלא כת"ק וא"כ קשה על הרמב"ם דמדוע ל"כ מהתנאי כדי שתלך בין האנשים אבל כבר מתרץ א"ז שפיר החינוך במצוה תקמ"ב עי"ש, אבל לכאורה עדיין ק"ל של רבינו אי באמת פסק כהת"ק א"כ היכי כתב ברמזיו רמז מל"ת זו וז"ל שלא יהא כלי גבר על אשה ושלא תצא אשה בכלי זיין למלחמה נראה מרמזיו דפסק כראב"י וא"כ סותר את לימודו אבל כבר מתרץ א"ז רבינו בעצמו לקמן מל"ת ס' ממילא יוצא לנו מהנ"ל דרבינו והרמב"ם בפירושא דמל"ת זו פליגי: