השמר (א) לך כו' אזהרה שלא יתגאו כו'. גם כאן לא התחיל רבינו ז"ל במלת שלא וזה טעמא בעי כהנ"ל ריש מל"ת ס"א ונ"ל בס"ד ליתן טעם לשבח דהרמב"ם ז"ל לא מנה את המל"ת זו כמ"ש רבינו בעצמו כאן ובסוף הקדמתו ולכאורה מדוע לא מנאה ובמה פליגי אבל כבר עמד על הרמב"ם הפ"ד ז"ל בד"מ ח"ב דף ס"ד ע"ב ותירץ וז"ל והרמב"ם לא הזכיר אזהרה זו משום שהיא מהצוויי' הכוללים וכבר השריש בשורש הד' שהצוויים הכוללים אין ראוי למנותם עכ"ל וממילא לפי"ז צ"ל דבזה פליגי רבינו סובר דאפי' אזהרה מהצוויים הכוללים ג"כ ראוי למנות והרמב"ם סובר דאינה ראוי, אבל לכאו' ק"ל על הרמב"ם מגמ' דסוטה ה' ע"א דאיתא שם אזהרה לגסי הרוח מנין אמר רבא אמר זעירי שמעו והאזינו ואל תגבהו רב נחמן בר יצחק אמר מהכא ורם לבבך ושכחת וכתיב השמר לך פן תשכח את ה' אלהיך וכדרב אבין אמר ר' אילעא דאמר כל מקום שנאמר השמר פן ואל אינו אלא בל"ת עי' רש"י שם ולכאורה צריך להבין דלמה שאל הגמ' על אזהרה מה נ"מ מזה אי הוי ל"ת או לא כיוון דלענין מלקות בלא"ה אין לוקין כיון שהוא דבר התלוי בלב ואפי' כשאמר בפני עדים שהוא גס רוח [כמ"ש רש"י ב"מ מ"ג ע"ב ד"ה החושב לשלוח יד וז"ל אמר בפני עדים] נ"ל דג"כ אינו לוקה כיון דעיקר הלאו תלוי בלב וכמ"ש רבא סנהדרין ס"ה ע"א שאני מגדף הואיל וישנו בלב פי' רש"י עיקר חיוב הבא עליו תלוי בלב וא"כ מדוע שאל הגמ' על האזהרה ואי"ל דאליבא דר' יהודא שאל דסובר דלאו שאב"מ לוקין עליו דזה לא מסתבר דסתם גמ' ישאל אליבא דר"י דלית הלכתא כוותיה, אעכצ"ל דלענין למנות בין המצות שאל הגמרא על האזהרה וע"ז אמר זעירי דהאזהרה מדברי קבלה ואינה נמנית בין המצות ורנב"י סובר דהאזהרה מה"ת ונמנית אבל לכאורה מדוע ל"ס זעירי כרנב"י וצ"ל דזעירי ל"ס כר' אבין דהשמר פן ל"ת [אבל באל לא פליג כיון דכתיב אל תפנו אל האובות וכמו שנראה מגמ' עירובין י"ז ע"ב דעל לאו שבאל לוקין לכ"ע לפי תירוץ התו' שם דעקימת פיו הוי מעשה] וע"כ למד זעירי אזהרה לגס רוח מואל תגבהו אבל רנב"י דסובר כר' אבין דהשמר פן ג"כ ל"ת ע"כ יליף שפיר מהשמר לך וגו' וממילא לפי"ז צ"ל אליבא דרנב"י חדא מתרתי או דסובר דהל"ת זו לא הוי מהצוויים הכוללים וע"כ סובר דנמנית או דסובר דאפי' ל"ת מהצוויים הכוללים ג"כ נמנית וא"כ אכתי קשה על הרמב"ם דמדוע לא מנה את המל"ת זו כיון דל"ל כתירוצו של הפ"ד וגם ל"ל דהרמב"ם לא פסק כרנב"י אלא כרבא משמיה דזעירי כיון דפסק כר' אבין דהשמר פן ואל ל"ת כמ"ש בפי' בסה"מ מל"ת צ' ובחיבורו הל' מעשה הקרבנות פי"ח הל"ד:
וגם ראיתי במגדל עוז ז"ל הל' דעות פ"ב הל"ג שג"כ תמה על הרמב"ם דמדוע לא מנאה ותירץ וז"ל אני אומר הטעם לפי שהדבר מסור ללב וכן יחסו הכתוב תועבת ד' כל גבה לב ומי מכיר בו אלא השם יתעלה וכבר אמרו ז"ל על כל דבר המסור ללב נאמר ויראת מאלהיך והלאוין הבאין בחשבון הם הניכרין לעולם וב"ד יכולין להזהיר עליהן עכ"ל נראה דסובר שהרמב"ם לא מנה אלא הני לאוין שלא נמסרו ללב אבל ק"ל עליו מאד הא המל"ת הראשונה שמנה הרמב"ם לא יהי' לך וגו' ג"כ דבר התלוי במחשבה ובלב כמ"ש בסה"מ מל"ת א' שהזהירנו מהאמין באל אחר זולתו ואמונה תלוי' בלב וברמזיו ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת א' כתב מצוה ראשונה ממל"ת שלא לעלות במחשבה שיש שם אלוה זולת ד' ועל המחשבה ג"כ לא יכלו הב"ד להזהיר ובמל"ת מ"ז מנה שלא לתור אחר מחשבת הלב ובמל"ת ש"ב מנה שלא לשנא בלב וא"כ ל"ל כתירוצו של המ"ע כי דבריו באמת צ"ע. ובחשק שלמה ש"ס ווילנא בסוטה שם ראיתי שכ' וז"ל והרמב"ם לא חשיב ליה כלל במנין המצות וכתב המגלת אסתר שם דלאו שכולל כל התורה לא קחשיב והדבר תמוה דהא חשיב לקרא דאנכי ד' אלקיך במנין העשין ואף שג"כ כולל כל התורה וטפי היה נ"ל דלאו שנלמד מהשמר ופן ואל אינו נחשב במנין הלאוין עכ"ל וגם על תירוצו ק"ל הא מנה בסה"מ מל"ת פ"ט שלא להעלות קדשים בחוץ שנ' השמר לך פן תעלה עולותיך ואפי' נאמר דהח"ש ל"כ את כללו אלא בהני ל"ת שהן בלאו אבל בהל"ת שבכרת דרק אזהרתן ילפינן מהשמר פן ואל הני ל"ת באמת מנה כיון דעל האזהרה לא קפיד הרמב"ם דמהיכא היא כמ"ש בסה"מ בשרשיו דאפי' אם היא מלאו שבכללות ג"כ מנה אפי' אם באמת לזה כיוון הח"ש עדיין ק"ל עליו הלא מנה בסה"מ מל"ת י' שלא לפנות אחר ע"ז שנ' אל תפנו אל האלילים ובמל"ת שכ"א מנה שלא להלוך חוץ לתחום שנ' אל יצא איש ממקומו והני תרי ל"ת במלקות הם ולא בכרת כמ"ש הרמב"ם בסה"מ שם ובחיבורו הל' עכו"ם פ"ב והל' שבת פכ"ז וכיון שמנה הני ל"ת שבאל מה"ת לא ימנה הני שנלמדו מהשמר פן הלא לר' אבין שווים הם, גם מ"ש הח"ש בשם המג"א במחילת כבודו המג"א לא מתרץ אלא על מה שלא מנה הרמב"ם מפסוק השמר לך פן תשכח שלא ישכח אמונת האלקית כמו שמנה הרמב"ן עי"ש אלא הפ"ד מהקאת מ"ש הח"ש בשם המג"א כהנ"ל, ומה שהקשה הח"ש ממ"ע אנכי כבר הקשה א"ז על הרמב"ם גופא העיקרים מאמר א' פי"ד הבאתי ולקמן מ"ע א', נחזור לענינינו דלפי הנ"ל מוכח דל"ל אליבא דהרמב"ם לא כחד מהג' תירוצים הנ"ל וא"כ נשארה הקושיא על הרמב"ם בתקפה דמדוע לא מנה את המל"ת זו: