אין (א) עונשין בשבת כו'. המקור לזה מהמכילתא פרש' ויקהל מובא ביבמות ו' ע"ב ובסנהדרין ל"ה ע"ב דר' ישמעאל למד מלא תבערו אש בכל מושבותיכם שמל"ת על הב"ד שלא לעשות משפט מות בשבת ואע"ג דבקרא לא הזהיר אלא על שריפה כדכתיב לא תבערו אש כתב רבינו ז"ל דה"ה לשאר מיתות וכ"כ הרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת שכ"ב ואמת אתם כיון דעיקר הלימוד מיתורא דמושבותיכם כמ"ש רבא שם וא"כ ממילא תו ליכא לחלק בין שריפה לשאר מב"ד כמובן והטעם דמדוע בא לנו מאתו יתברך הרמז לאו זה אצל אש דוקא עי' דבר המלך שער ד' פ"ג שכתב על דרך סוד ד' ליראיו, ופסקו המוני מצות ז"ל כר' ישמעאל וע"כ מנאו את המל"ת זו הסה"מ סי' הנ"ל החינוך ואה"מ מצוה קי"ד הזוה"ר מל"ת רצ"ג אות קי"ט העי"מ מצ' קט"ז המצה"ש ומהר"ש מצ' קט"ו, אבל לכאורה ק"ל דהיאך פסקו כר' ישמעאל הלא סתמא דמכילתא ילפת מיתורא דמושבותיכם דבכל מושבותיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר בבית המקדש וכמו שמפרש רב חסדא שבת כ' ע"א דהקרא אתא למישרי אברים ופדרים דחול כשמשלה בהן האור מבעוד יום להתיר להקטירן בליל שבת עי' בתו' שם ד"ה למישרי וכיון דסתמא דמכילתא פליג על ר' ישמעאל וגם ר"ח סובר כסתמא דמכילתא א"כ היאך פסקו כר"י, אבל כבר הקשה התו' שם את הקושי' זו להיפך על ר"ח דהיאך למד ממושבותיכם למישרי אברים ופדרים הא איצטריך על הלימוד דר' ישמעאל ותירץ וז"ל וי"ל דהכא מכם דריש מדכתיב מושבותיכם ול"כ מושבות עכ"ל כוונתו דר"ח דהיינו סתמא דמכילתא ילפת מכם ור' ישמעאל יליף ממושבות וכ"כ התו' ביבמות ובסנהדרין שם ד"ה מושבות וגם נ"ל דמדק' רבא שם תנא מושבות קשיא ליה מושבות מת"ל כו' ולכאורה מדוע ל"ק תנא מושבותיכם קשיא ליה עכ"מ כמ"ש התו', אבל עדיין צריך להבין מה הקשה התוס' הנ"ל דילמא לעולם פליג ר' ישמעאל עם הסתמא דמכילתא ורב חסדא באמת סובר כהסתמא דמכילתא וצ"ל דעיקר קושית התו' הי' אסתמא דש"ס כיון דמסתמא דגמ' יבמות וסנהדרין שם נראה כר' ישמעאל ומסתמא דגמ' שבת נראה כר"ח דהיינו כסתמא דמכילתא או י"ל דהתוס' הכי הקשה כיון דסתם מכילתא ר' ישמעאל א"כ קשה על אותו תלמיד שאמר משום ר' ישמעאל דיליף ממושבותיכם אזהרה לב"ד שלא יענשו בשבת כמובן, נמצא לפי"ז מוכח מתירוצו של התוס' וגם מלישנא דרבא דסתמ' דמכילת' ור' ישמעאל לא פליגי וע"כ פסקו שפיר רבינו והמוני מצות הנ"ל כר' ישמעאל:
וא"כ ק"ל על הסמ"ק ז"ל ס"ס רפ"א שכ' וז"ל שלא להבעיר אש בשבת דכתיב לא תבערו אש עכ"ל מדוע שבק את הדרשה דר' ישמעאל וגם מדוע לא מנה את המל"ת זו אלא ע"ז י"ל דסובר כקושית המנ"ח מצוה קי"ד שהקשה דהיאך ימנה הלאו זה ללאו בפ"ע הלא הפסוק זה לא הוי רק גילוי מילתא דזה לא הותר' בשבת וא"כ נכלל בכלל ל"ת כל מלאכה עי"ש שהאריך בקושי' זו וא"כ י"ל דהסמ"ק באמת מטעם זה לא מנה את המל"ת זו או משום שאינ' נוהגת בזמה"ז אבל הקושיא הא' עדיין קשה דמדוע שבק לגמרי את הדרשה דר"י ואפשר דהסמ"ק באמת סובר דסתמא דמכילתא פליגא עם ר' ישמעאל ודלא כמ"ש התוס' הנ"ל ופסק כהסתמא דמכילתא וע"כ שבק את הדרשה דר"י לגמרי אבל עדיין צ"ט דמדוע ל"ס כתירוצו של התו' כיון שהוכחנו גם מרבא כן וצ"ע. ועל הקושי' של המנ"ח נ"ל בס"ד דאע"ג דנכלל בהלאו דלא תעשה כל מלאכה אעפ"כ הוי לאו בפ"ע ג"כ והנפ"מ ממה דהוי לאו בפ"ע [דאי"ל דנפ"מ אם עברו ודנו בלא עשיית המשפט דמשום לא תעשה כל מלאכה ליכא אבל משום לאו זה איכא כיון דהא דאין דנין בשבת אין אסור אלא מדרבנן משום גזירה שמא יכתוב כדאיתא בביצה ל"ו ע"ב וכמ"ש התו' שם ד"ה והא ומהלאו זה לא מוזהר אלא על עשיית העונש] אם הותר' למלקות דאי לא הי' לאו בפ"ע אין לוקין מחמת לא תעשה כל מלאכה כיון דהוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אבל עכשיו דהוי לאו בפ"ע ג"כ באמת לוקין עליו ואפי' לר' נתן דפסקינן כוותי' דהבער' לחלק יצאת לא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד כיון דלענין אזהרה זו שלא לענוש בשבת דילפינן ממושבותיכם לא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד מחמת הדרש זה אלא מחמת הגילוי מלתא שנכלל בלא תעשה כל מלאכה וכיון דהוי גם לאו בפ"ע ע"כ מנאה שפיר למל"ת בפ"ע וגם הקושי' שהקשה המנ"ח מיו"ט ג"כ ל"ק כיון די"ל דהא דאין רציחה דוחה יו"ט באמת מחמת הגילוי מלתא היא ולא מחמת הלאו בפ"ע כיון דבי"ט באמת אין שום נפ"מ כיון דליכא מב"ד כמובן, וגם נ"ל בס"ד ראי' לדברינו ממ"ש החינוך שם ואין לוקין אם לא עשו בו מעשה נראה דכשעשו בו מעשה סובר דלוקין ולכאו' ק"ל הלא כשעשו בו מעשה חייב סקילה ולא מלקות כמ"ש החינוך אח"כ וצ"ל דכוונתו דכשעשו בו מעשה והותרה למלקות אז לוקין אבל על זה ג"כ קשה הא הוי לאו הניתן לאזהרת מב"ד אעכצ"ל דהחינוך סובר כמו שכתבנו, ואין להקשות דלפי דברינו דבמל"ת זו גם לאו גרידא בלא מב"ד איכא א"כ אמאי ל"ק הגמ' שבת ס"ט ע"א דידע לה לשבת בלאו דלא לענוש בשבת דע"ז י"ל כיון דאז צ"ל דידע מן הפסוק לא תבערו אש וכיון דידע מן הפסוק זה ממילא ידע דלהבעיר בשבת ג"כ אסור כיון דפשטות הקרא ע"ז אתא ועל הבער' באמת חייב סקילה לר' נתן דהבערה לחלק יצאת וא"כ ממיל' ידע גם מסקילה ונאמר דידע לה בהבערה ג"כ ואליבא דר' יוסי א"ז כבר מתרץ הת"י שם, ועי' במנ"ח שכ' דבלאו זה אין נפ"מ לענין התראה ויכול להתרות או משום לא תעשה כל מלאכה או משום לא תבערו אש אבל לפמ"ש באמת יש נפ"מ אם הותרה למלקות ודו"ק: