שלא (א) לרגל בחבירו שנ' לא תלך רכיל בעמך כו'. לכאורה י' לדקדק ברבינו ז"ל דאמאי ל"כ שלא לרכיל בחבירו כלשון הקרא או הול"ל כמ"ש הסמ"ק ז"ל סי' קכ"ד וז"ל שלא לילך רכיל דכתיב לא תלך רכיל ובכלל זה נמי אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה רכיל פירוש רך לי כו' עי"ש והרמב"ם ז"ל בסה"מ מל"ת ש"א כתב וז"ל הזהיר מהיות רכיל והוא אמרו לא תלך רכיל בעמך אמרו לא תהא רך בדברים לזה וקשה לזה דבר אחר שלא תהא כרוכל שטוען דברים והולך ובכלל לאו זה אזהרה מהוצאות שם רע עכ"ל והחינוך ז"ל מצוה רל"ו כתב וז"ל שנמנענו מן הרכילות שנ' לא תלך רכיל כו' ואמרו רז"ל בפי' רכיל רך לזה וקשה לזה ד"א לא תהא כרוכל מטעין דברים והולך כו' וכן היראי' ושאר מוני המצות ז"ל ג"כ נקטו כלשון הקרא ולא כתב אחד מהם לרגל אלא הרמב"ם בחיבורו הל' דעות פ"ז הל' א' כתב ג"כ המרגל בחבירו עובר בל"ת כו' וגם ברמזיו הנדפס ריש הרמב"ם דמדע רמז מל"ת ש"א כתב שלא לרגל ודלא כמ"ש בסה"מ ושינוי זו באמת ג"כ טעמא בעי:
ונ"ל בס"ד ליישבם דרש"י ז"ל פ' קדושים פרשה י"ט פ' ט"ז כתב וז"ל לא תלך רכיל אני אומר על שם שכל משלחי מדנים ומספרים לה"ר הולכים בבתי רעיהם לרגל מה יראו רע או מה ישמעו רע לספר בשוק נקראים הולכי רכיל הולכי רגיל [אויסשפיונען] כו' לכך אני אומר שהלשון הולך ומרגל שהכ"ף נחלפת בגימ"ל כו' עי"ש וא"כ לכאורה קשה אמאי באמת לא כתיב לא תלך לרגל בעמך [ובביאורי הסמ"ג מר' יוסף מקרעמניץ ז"ל הקשה ג"כ כעין קושי' זו עי"ש מה שתירץ] ול"נ דכיון שהכ"ף נחלפת בגימ"ל הוי כמו שנכתב לא תלך לרגל' או י"ל דבספרא פ' קדושים פרשה ד' איתא לא תלך רכיל בעמך שלא תהי' רך דברים לזה וקשה לזה דבר אחר שלא תהי' כרוכל שהוא מטעים דברים והולך עכ"ל ורש"י י"ל שמפרש את הספרא על אזהרת לה"ר גרידא מפרש שלא תהיה רך דברים לזה לספר לו מה שאמר חבירו עליו וקשה לזה שאתה מספר לה"ר משמו ואת הלשון אחר של הספרא מפרש רש"י שלא תהיה כרוכל הזה שטוען דברים והולך מזה לזה וכמ"ש הירושלמי פ"ק דפאה דף ג' ע"ב תני ר' נחמי' שלא תהא כרוכל הזה מטעין דבריו של זה לזה ושל זה לזה וא"כ ממילא י"ל דמש"ה לא כתיב רגל אלא רכיל כדי לאשמעינן את הא דספרא, והרמב"ם בסה"מ והחינוך שהביאו את הספרא במצוה זו כהנ"ל בשמם עכ"מ שגם הם מפרשו את הספרא על אזהרת לה"ר גרידא וכן כתבו ז"ל הדינא דחיי והגהות מהרי"ד על הספרא עי"ש אבל רבינו דלא הביא את הספרא במל"ת זו נראה דל"ס את הדרש של הספרא ולכאורה טעמא בעי דלמה וצ"ל דסובר הפשט בספרא כמ"ש הקרבן אהרן ז"ל וז"ל שלא תהא רך לזה לפי שנכתב לאו זה בין לאוי הדיינים הוצרכו חכמינו עליהם השלום לדרשו שהוא ג"כ אזהרה לדיין ולזה דרשו אותו נוטריקון רך לזה וירצה שלא תהיה רך לזה וקשה לזה ואע"ג דמן הנראה הר"ז בכלל מה שדרשו בצדק תשפוט נאמר דאינו דומה דהתם הוא הצדק והשווי אשר יהי' בבע"ד או בדבורים או באופן מצבם וזה הוא השווי אשר יהיה בדיין בעצמו שיהיה שוה בקושי או ברכות לשניהם ועל דבר אחר כתב הק"א לפי שכפי הפי' הראשון לא יתישב מלת לא תלך לזה חזרו ודרשו אותו מלשון רוכל ויראה שלא תהיה מטעים הדברים לאחד מהבע"ד כלומר מטעימו לבעל הדין הדברים אשר ישיב כדי שלא יתחייב עכ"ל נראה מק"א דהספרא לא דיבר אלא מאזהרת דיין, והזוהר הרקיע ז"ל מל"ת פ' אות ל"ב כתב רז"ל התורה אמרה לא תלך רכיל בעמך ופי' ז"ל לא תהא רך לזה וקשה לזה והוא אזהרה לדיין שלא יכבד לאחד מבעלי דינין יותר מחבירו בדברי טענותיהם עוד אמרו דבר אחר לא תהא כרוכל מטעין דברים והולך והיא אזהרת הרכילות כו' עכ"ל נראה מהזוה"ר דבחדא סובר כקרבן אהרן ופליג עלי' בחדא והזית רענן ז"ל בפ' קדושים כתב על הלשון אחר של הספרא וז"ל נ"ל דקאי אבעל דין שלא יטעים דבריו יותר מדי לדיין עכ"ל נראה מז"ר שגם הוא סובר שהלשון אחר קאי לענין דינין ולא על רכילות, וא"כ ממילא שפיר י"ל דגם רבינו סובר כקרבן אהרן דהספרא קאי כולה על אזהרת דיין ולפי פירוש זה צ"ל דהספרא סובר כר' נתן דכתובות מ"ו ע"א דאי' שם אזהרה למוציא שם רע מנלן ר' אלעזר אמר מלא תלך רכיל ר' נתן אומר מונשמרת מכל דבר רע כו' ור' נתן מ"ט לא אמר מהאי כלומר מלא תלך רכיל ההוא אזהרה לב"ד שלא יהא רך לזה וקשה לזה ופירש"י ז"ל ורכיל לשון רך לי תהיה, וכיון דהספרא סובר בפירושא דלא תלך רכיל כר' נתן עכצ"ל דאזהרת מוציא שם רע ג"כ יליף מונשמרת כר' נתן וא"כ ממילא י"ל כיון דרבינו במ"ע נ"ה סובר כר' אלעזר לענין אזהרת מוציא שם רע מלא תלך רכיל ע"כ לא מצי סובר כהספרא וע"כ לא הביא את הספרא כאן וכיון שבררנו בסד"ד שרבינו ל"ס כספרא א"כ נשאר אליבא דרבינו הקושי' הנ"ל דאמאי לא כתיב לא תלך לרגל אע"כ צריך לתרץ אליבא דרבינו כתירוצינו הראשון הנ"ל דכיון דהכ"ף נתחלף בגימ"ל הוי כמו דכתיב לא תלך לרגל ועל כן נקט רבינו שלא לרגל אבל הרמב"ם בסה"מ והחינוך דסברו כהספרא וכפירושו של רש"י בהספרא הנ"ל באמת לדידהו י"ל כתירוצינו השני הנ"ל וע"כ לא נקטו שלא לרגל אלא כלישנא דקרא כמובן:
אבל הרמב"ם בחיבורו י"ל דסובר ג"כ הפשט בספרא כקרבן אהרן וממילא לפי"ז לפי מה שפסק הרמב"ם הל' נערה בתולה פ"ג הל' א' כר' אלעזר דכתובות הנ"ל דאזהרת מוציא שם רע מלא תלך רכיל עכצ"ל דל"ס כהספרא [והא דכ' הרמב"ם הל' סנהדרין פ' כ"א הל' א' ולא יסביר פנים לאחד וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות נראה לכאורה דסובר כר' נתן וממילא לפי דרכינו הנ"ל צ"ל דסובר גם כהספרא ע"ז י"ל כמ"ש המעיין חכמה ז"ל דף פ"ב ע"א אות ל"ז וז"ל ונ"ל הטעם שפוסק כר"א משום דאמרינן התם ור' נתן ההוא לא תלך רכיל מיבעי לי' לכדתניא מנין לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה ת"ל לא תלך רכיל ודבר זה איכא למשמע מקרא דבצדק תשפוט עמיתך רק י"ל דלהך תנא ס"ל דבצדק תשפוט לא קאי אדיין [וכמ"ש הק"א הנ"ל] אבל לדעת הרמב"ם שפיר ילפינן לה מבצדק תשפוט וע"כ לא תלך רכיל אזהרה למוציא ש"ר עכ"ל וא"כ י"ל דאת מד"כ הרמב"ם בהל' סנהדרין הנ"ל יליף מבצדק תשפוט ולא משום דסובר כר' נתן וממילא שפיר י"ל כדברינו הנ"ל דל"ס כהספרא ועי' בספרי פני משה בהל' סנהדרין שם מה שכתבנו ליישב מעל הרמב"ם דהיאך כתב רכות קשות כר' נתן הלא הוא פסק בהל' נערה כר"א אבל לפי מ"ש המעיי"ח באמת גם זה ל"ק כמובן] וכיון דהרמב"ם ל"ס כהספרא ממילא צ"ל גם אליבא דהרמב"ם על הקושי' הנ"ל דאמאי לא כתיב לא תלך רגל כתירוצינו הראשון הנ"ל וע"כ נקט בחיבורו המרגל ודו"ק:
ומה מאד יש ליישב בס"ד בהנ"ל את היראים ז"ל שכ' סי' מ"א וז"ל הזהיר הקב"ה בפ' קדושים לא תלך רכיל בעמך ואמרינן בפ' נערה שנתפתתה אזהרה למוציא ש"ר מנין ת"ל לא תלך רכיל בעמך ר"נ אומר מונשמרת ור"נ מ"ט לא אמר מלא תלך רכיל ההוא אזהרה לדיין שלא יהא רך לזה וקשה לזה ד"א שלא יהא כרוכל שמטעים דבריו כו' עכ"ל ולכאורה ק"ל הלא הד"א שהביא היראים הם דברי הספרא הנ"ל וא"כ אמאי הביא את הד"א בתר ר' נתן הלא בגמ' דכתובות ליתא להאי ד"א, אבל בהנ"ל מיושב שפיר בהקדים מ"ש הדינא דחיי בתר דהביא את הספרא הנ"ל וז"ל ובעל קרבן אהרן פירשה כולה באזהרת דיין יעי"ש ואין דבריו נכונים שמה שהביאו לזה הוא הגירסא שמצא שלא תהא כרוכל הזה שהוא מטעים דברים והולך וכיון דמצא הגירסא בספרא מטעים במ"ם פירשו מלשון טעם אבל הגיייסא הנכונה מטעין בנו"ן והיא אזהרת הרכילות וכן הביא הגירסא הרמב"ם בסה"מ והזוהר הרקיע והחינוך כו' עכ"ל ולפי דבריו צ"ל דדבר זה אי הפשט בהלשון אחר של הספרא דקאי ג"כ על דיין כמ"ש הק"א או דקאי על רכילות כמ"ש הזוה"ר הנ"ל דבר זה תליא אי הגירסא בספרא מטעים במ"ם או מטעין בנו"ן וגם לזית רענן הנ"ל נראה דהי' גירסתו מטעים במ"ם וא"כ י"ל דהיראים רצה להביא ראי' ע"ז דעכצ"ל כהגירסא מטעים במ"ם ולא מטעין בנו"ן כיון דאז צ"ל הפשט בספרא דהד"א קאי על רכילות כמ"ש הזוה"ר הנ"ל וממילא גם בפירוש ראשון של הספרא סובר היראים דצ"ל אז דקאי ג"כ על רכילות כיון דזה לא מסתבר לי' לומר כזוה"ר הנ"ל אלא סובר או דתרווייהו קאי על רכילות או דקאי על דיינים וכיון דהיראים סובר דהפירוש ראשון של הספרא כר' נתן דכתובות כמו שכתבנו לעיל א"כ עכצ"ל דפירוש ראשון של הספרא קאי על דיינים כמ"ש ר' נתן בפירוש וממילא כיון דפירוש ראשון קאי על דיינים ע"כ דגם הלשון אחר קאי על דיינים וע"כ הביא היראים תיכף בתר ר' נתן את הד"א להורות לנו דמר' נתן מוכח דצריך לגרוס בהד"א של הספרא מטעים במ"ם וע"כ הביא באמת היראים כהגירסא מטעים במ"ם כמובן, וממילא מיושב בזה ג"כ מה שכתבנו לעיל דהרמב"ם בחיבורו ל"ס כבסה"מ די"ל דכשכתב את הסה"מ הי' לפניו ספרא עם הגירסא מטעין בנו"ן וע"כ סובר בסה"מ הפשט בספרא דכולה קאי על אזהרת רכילות דגם הרמב"ם סובר כהיראים דלא מסתבר לחלק את השני פירושים כהנ"ל אבל בחיבורו הי' לו ספרא עם הגירסא מטעים במ"ם ומשום ראיות היראים הנ"ל הסכים לגירסא זו וע"כ שפיר י"ל דסובר בחיבורו כהנ"ל כמובן: