שיקריב (א) כ"ג מנחה בכל יום כו'. הפסוק פ' צו פ"ו פי"ג ומ"ש רש"י שם אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן נתחנכין לעבודה אבל כ"ג בכל יום כ"כ גם רבינו ז"ל לעיל ריש מ"ע קפ"ו וכן מנאו ז"ל הסה"מ מ"ע מ' היראים סי' שס"ד החינוך האה"מ מצ' קל"ו הזה"ר מ"ע רכ"ד אות ע"ה הפוע"צ מ"ע ס"ב הכ"ת מ"ע מ"ג העי"מ מצ' קל"ח הדה"מ שער א' פ"ס המעיי"ח דף נ"א ע"ב אות ד' המצה"ש ומהר"ש מצ' קל"ז עי"ש ותראה דכולם מנאו חביתי כ"ג וחביתי כהן הדיוט למ"ע אחת אבל מהבה"ג סימן הנ"ל מ"ע ג' נר' דמנאם לשתים מדכתב עשירית האיפה בפני עצמו וחביתי כהנים בפ"ע והמעיי"ח באמת הניחם בתימ' דמדוע לא מנאום לשתים אבל מהבה"ג לא דיבר כלום ועי' במהר"ש מה שתירץ על זה. ודע דבמ"ע זו יש להסתפק אי עשיית החביתין וההקרבתה ג"כ מצוה על הכהן גדול דוקא כמו פרו של אהרן או דילמא אין מצוה על הכה"ג אלא ההבאה שיביאנה בכל יום תמיד משלו אבל עשייתה וההקרבתה אינה מצוה על הכ"ג יותר מבשאר קרבנות שלו שיכול להקריב גם כהן הדיוט כדאיתא בב"ק דף ק"י ע"א א"ר אשי אם היה כ"ג אונן פרש"י ויש לו קרבן עצמו להקריב נותנו לכל כהן שירצה עי"ש ומה שהביאני לזה כיון דמפשטות לשון רבינו שכ' מ"ע שיקריב כ"ג מנחה כו' וכן כתבו כל השאר מוני מצות הנ"ל א"כ נר' לכאו' דגם ההקרבה מהמ"ע היא, אבל אח"כ ראיתי דזה ליתא דבשלמא גבי פרו של אהרן כתיב קרא לעכב דושחט את פר החטאת אשר לו כתיב אבל גבי חביתי כ"ג אדרבא אשר יקריבו כתיב וא"כ לפי"ז צ"ל דמה שכתבו מ"ע שיקריב כ"ג כו' פירושא דהקרבה זו היינו ההבאה וכמ"ש רבינו לעיל מ"ע קפ"ו וז"ל אבל המצוה שיביאנה כ"ג תמיד בכל יום כל ימיו יתבאר בהל' התמידין מ"ע בפני עצמה כו' עכ"ל וכוונתו על המ"ע זו שכ' כאן אלמא דלעיל לא הזכיר אלא ההבאה א"כ עכצ"ל כמו שכתבנו, או י"ל כיון דמסוגיא דב"ק שם נראה דלכל כהן יש קדימה בקרבן שלו דאפי' שלוח מצי משוי עי"ש היטב א"כ ממילא שייך למימר בקרבן שלו מצוה בו יותר מבשלוחו ע"כ כללו שפיר גם ההקרב' בלשון מצוה ודו"ק, ודע דמסוגיא דב"ק הנ"ל מוכח דכהן בקרבן שלו לא הוי שליחא דרחמנא דאלת"ה אלא נאמר דלפי מה דפשיט הגמ' יומא דף י"ט ע"ב דכהנים שלוחי דרחמנא גם בקרבן שלהם לא הוו אלא שלוחי דרחמנא א"כ ק"ל אמאי לא פשט הגמרא נדרים דף ל"ה ע"ב מהברייתא דב"ק דף ק"ט ע"ב דכהני' שלוחי דרחמנא נינהו דאל"כ הי' קשה ובא בכל אות נפשו ושרת למה לי תיפוק ליה שיכול להקריב קרבנותיו בכל עת ובכל שעה שירצה משום דמצוה בו יותר מבשלוחו אעכצ"ל כיון דכהני' שלוחי דרחמנא וא"כ לא שייך למימר מצוה בו יותר מבשלוחו וה"א דגם בקרבן שלו לא יוכל להקריב במשמר שאינו שלו ע"כ כתיב ובא בכל אות נפשו ושרת וא"כ אמאי לא פשט הגמ' נדרים מברייתא זו דכהנים שלוחי דרחמנא נינהו בשלמא לפי פירוש הב' של התו' ביומא שם ד"ה מי ל"ה מידי עי"ש ותבין אבל לפי פי' הא' של התו' שם וגם לפי פירושו של הר"ן בנדרים שם דהגמ' רצה למיפשט ממשנה או מבריי' עי"ש א"כ קשה כהנ"ל מדוע לא פשט מהברייתא דב"ק הנ"ל אע"כ מוכח כמו שכתבנו דבקרבן שלו לא הוי שליחא דרחמנא אבל עדיין יש מקום להאריך בזה ולא באתי רק לעורר, והפרטי דינים שכ' רבינו עי' רמב"ם הלכ' תמידין פ"ג והלכות מעשה הקרבנות פי"ג: