זאת (א) חוקת התורה כו'. וכן מנאו ז"ל הבה"ג סימן הנ"ל מ"ע ג' [דבפרשיות שמנה שם מנה גם פרשת פרה אדומה ומקודם לזה כתב וז"ל טמאים לטהר בהזאות וטבילה וקרבן אחד כראוי עכ"ל ואי במלת בהזאות לא על הזאת מי הנדה כיון אז לא מנה מהני שתי מ"ע שמנה רבינו כאן רק מ"ע אחת דין פרה אדומה או אפשר דבפר' פרה אדומה שכתב כלל גם את המ"ע דמי הנדה אבל צ"ע] הסה"מ מ"ע ק"ח קי"ג היראים סי' ש"ט [עי" ש שמנה מי הנדה והשמיט פרה אדומה ונעלם ממני טעמו] החינוך האה"מ מצ' שצ"ז שצ"ט הזה"ר מ"ע רכ"ג אות ע"ה הפוע"צ מ"ע ק"ס קס"ב הכ"ת מ"ע ק"מ קמ"א העי"מ מצ' שצ"ג שצ"ה הדה"מ שער א' פ' קי"ג [עי"ש שמנה פרה אדומה והשמיט מי הנדה וצ"ל שהלך בעקבותיו של הרמב"ן שאכתוב לקמן בס"ד] המעיי"ח דף קל"ז ע"א אות ע"ב המצה"ש ומהר"ש מצ' שצ"ח ת' אבל הרמב"ן ז"ל לא מנה אלא פרה אדומה וסילק מי הנדה מהטעם שכתבנו לעיל מ"ע רל"א דאין זה מ"ע אלא דיני אפר פרה ועי' בזהר הרקיע סי' הנ"ל מה שהקשה עליו וגם הראב"ד בהשגותיו על הרמזי מצות דריש הרמב"ם דמדע רמז מ"ע ק"ח השיג על הרמב"ם דמדוע לא מנה הטומאה והטהרה של מי הנדה לשתי' ועי' בנ"מ שם ומ"ש רבינו לפי שהשטן ואומות העולם כו' לפיכך כתב בה חוקה כו' כ"כ גם רש"י ריש פר' חקת ועי' ברמב"ן ור' בחיי ובמזרחי מה שכתבו על זה, ומ"ש רבינו עלה עליה זכר פסולה כו' כן איתא במשנה ד' פ"ב דפרה והרמב"ם הל' פרה אדומה פ"א הל"ז כתב וז"ל על' עלי' זכר פסול' ואצ"ל שהמעובר' פסולה והראב"ד השיג עליו והכ"מ מיישבו אבל בסוף דבריו כתב וז"ל ומ"מ לשון ואצ"ל שכ' רבינו אינו נוח לי דכיון דמעוברת לא מיפסלה אלא משום דעלה עליה זכר לא שייך למיתני ואצ"ל דהיא היא עכ"ל אבל הדרך המלך על הרמב"ם מיישבו היטב עי"ש והפרטי דינים שכתוב רבינו עי' רמב"ם הל' פרה אדומה פ"א ובנודע ביהודא מ"ת או"ח סי' קט"ז יו"ד סי' ק"י קמ"ב קמ"ג: