מ"ע (א) מה"ת לברך על אכילת לחם כו'. וכתב המרש"ל בביאורו כאן ע"ז וז"ל פי' לבסוף דהיינו ברכת הזן עכ"ל ואמת אתו כיון דהפסוק של המ"ע זו שהביא רבינו דכתיב פ' עקב פ"ח פ"ט מורה בפי' כן וכן נראה מהמשך לשון רבינו שכ' אח"כ וברמזיו כתב רבינו בעצמו בפי' כן וכ"כ הר' בחיי שם עי"ש שכ' דברים נוראים במ"ע זו, וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע י"ט היראים סי' כ"ד הסמ"ק סי' ק"ט [ובסי' ק"נ מנה לברך על כל המצות ובסי' קנ"א מנה לברך על המזון לפניו וזה באמת צ"ט דהיכי מנה הני דברי' שמדרבנן הם וגם בהבה"ג ראיתי שמנה את מ"ש ר"מ במנחות מ"ג ע"ב דחייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנ' ועתה ישראל מה ד' אלקיך שואל מעמך ופירש"י קרי ביה מאה וגם היראים סי' י' מנה א"ז אבל רבינו לא מנאו אלא הביא את הא דר"מ לעיל במ"ע י"ט וגם הרמב"ם והשאר מוני המצות לא מנאו א"ז וצ"ל דסברו שאינה דרשה גמורה והבה"ג והיראים צ"ל דסברו שדרשה גמורה היא וכיון שאמר ר' מאיר חייב ע"כ מנאוה למ"ע וא"כ על הבה"ג והיראים ל"ק מידי אבל על הסמ"ק שהשמיט המאה ברכות ומנה את הנ"ל ע"ז באמת צ"ע] החינוך ואה"מ מצ' ת"ל הזוה"ר מ"ע כ' אות כ"א הדה"מ שער א' פ"מ המעיי"ח דף קנ"ב ע"א אות ע"ב העי"מ ומצה"ש ומהר"ש מצ' תל"א, ולענין הפלוגתא של הרמב"ן והבעל המאור פ"ק דברכות דהרמב"ן סובר דליכא שיעור דרבנן כלל בחיוב בה"מ ופלוגתא דר"מ ור' יהודא בכזית ובכביצה הוא שיעור מה"ת והבעל המאור סובר דפלוגתא דר"מ ור"י שיעור דרבנן עי' במעיי"ח סי' הנ"ל מ"ש ע"ז וגם עמ"ש רבינו דאדם יוצא י"ח בה"מ בהרהור הלב וכ"ס הרמב"ם הל' ברכות פ"א גם ע"ז כתב המעיי"ח פלפול עצום והפרטי דינים של המ"ע זו שכ' רבינו רובם תמצא בהרמב"ם הל' ברכות ולהל' עי' טוש"ע או"ח סי' קנ"ח עד סי' ר"ל ובשג"א סי' כ"ג ע' סי' כ"ז וגם עי' במג"ס שכ' כמעט חיבור מיוחד על רבינו במ"ע זו: