לשבות (א) ביוה"כ כו'. הפסוק פ' אמור פכ"ג פי"ב והמקור שהפסוק זה מ"ע בשבת דף קי"ד דאי' שם שבתון שבות למאי אילימא למלאכה והכתיב לא תעשה כל מלאכה כו' ומסיק הגמרא לעולם למלאכה ולעבור עליה בעשה ול"ת וכיון שמוכח מהגמרא דהוי עשה ע"כ מנאה רבינו ז"ל וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל מ"ע ג' [עי"ש שכ' וז"ל קדש שמנה ימים שבות שמונה ימים ראשון ושביעי של פסח ועצרת ויום הזכרון ויוה"כ וראשון ושמיני של חג הסוכות עכ"ל ולכאו' ק"ל הא הני ימים דחשיב אינם אלא ז' והיכי כתב שהם שמונה ונ"ל בס"ד בכוונת הבה"ג דחד מהם שבת והא דלא חשבו בפירוש מפני שסמך על מ"ש לקמן שם לשבות עבדך ואמתך ובהמתך כמוך וממילא לפי"ז גם במ"ש קדש שמונה ימים ג"כ צ"ל הפשט כן דחד מהם שבת וא"כ נסתר מה שכתבנו לעיל מ"ע כ"ט שהבה"ג לא מנה את המ"ע לקדש בשבת כיון שנכלל במ"ש קדש שמנה ימים וגם זה מוכח דסובר ג"כ כרבינו דרק לקדש בדברים ד"ת דמדחשיב יום כפור בין השמנה ימים כמובן] הרמב"ם בסה"מ מ"ע קס"ה ובחיבורו הל' שביתת עשור פ"א הל"א היראים סי' קי"ב החינוך ואה"מ ומצה"ש ומהר"ש מצ' שי"ז הזוה"ר מ"ע צ"ג אות מ"ב הפוע"צ מ"ע קכ"ב הכ"ת מ"ע קע"ב העי"מ מצ' שט"ו הדה"מ שער ד' פ' י"ג המעיי"ח דף ק"ז ע"א אות פ"ד אבל הסמ"ק לא מנה את המ"ע זו ונעלם ממני טעמו וצ"ע, ואת זה אי נוהג ביו"כ גם שביתת עבד ובהמה כתב השג"א סי' ע"ג דלמאן דאית ליה דאינו נוהג ביו"ט אינו נוהג גם ביו"כ ועי' טוש"ע או"ח סי' תרי"א: