מ"ע (א) לקדש אשה בכסף או בשטר או בביאה כו'. נ"ל בס"ד דצריך לפרש את רבינו ז"ל כך מ"ע לקדש אשה כלומר לקדש אשה זה היא המ"ע ובמה מקדש ע"ז כתב אח"כ בכסף או בשטר או בביאה דאי"ל שהפשט ברבינו דלקדש בכסף היא המ"ע כיון דאז הי' ק"ל על רבינו דקדוק גדול דבקידושי כסף יש פלפול גדול בסה"מ שורש ב' בין הרמב"ם להרמב"ן ז"ל דהרמב"ם חושב קידושי כסף מדברי סופרים והרמב"ן השיג עליו בהשגותיו שם וגם בחיבורו הל' אישות פ"א הל"ב כתב הרמב"ם דקידושי כסף מדברי סופרים וטעמו כמ"ש בשורש ב' שאין הדברים הנדרשים בגז"ש או באחד מי"ג מדות נקראים ד"ת אלא ד"ס וכיון דקידושי כסף ג"כ בגז"ש דקיחה קיחה גמרינן ע"כ נקראי' ד"ס עי' בהרהמ"ג ובכ"מ ובלח"מ שם והדינא דחיי ז"ל במ"ע זו הוכיח מרבינו דסובר ג"כ כהרמב"ם מדכ' על קידושי שטר וביאה וז"ל ומה"ת מנין שמתקדשת בשטר כו' ומתקדשת בביאה מה"ת כו' ועל קידושי כסף כתב רבינו בכסף מנלן ול"כ בכסף מה"ת מנלן הוכיח מזה הדד"ח דרבינו סובר כהרמב"ם דקידושי כסף מד"ס עי"ש וגם ידוע הכלל שהשריש לנו הרמב"ם בסה"מ שורש ב' דאין למנות בין התרי"ג מצות מה שנלמד באחת מי"ג מדות אם לא שאמרו חז"ל בפי' שהן מגופי תורה כגון ערות הבת וכיוצא בהן, ואי נאמר דהפשט ברבינו כהנ"ל הי' קשה על רבינו דהיאך נקט מתחלה למ"ע זו כסף שהיא מד"ס שאין ראוי למנות למ"ע הו"ל למינקט שטר תחילה או ביאה שהם מה"ת ואי משום דבמתניתין ריש קידושין ג"כ נקט התנא כסף תחילה הלא באמת גם על המתניתין עמד הר"ן עי"ש מה שתי' ותראה שתירוצו אינו עולה יפה לרבינו כיון שהוא סתירה למניינו עי"ש ותבין אע"כ מוכח דצ"ל הפשט ברבינו כמו שכתבנו כמובן:
ודע שגם הרמב"ם בסה"מ מ"ע רי"ג מנה את המ"ע זו [אלא הרמב"ם כתב שצונו לבעול בקידושין] וכן מנאו ז"ל הסמ"ק סי' קפ"ג החינוך העי"מ האה"מ המצה"ש ומהר"ש מצ" תקנ"ב הזוה"ר מ"ע ר"י אות ע"א הפוע"צ מ"ע רכ"ד הכ"ת מ"ע רל"ג המעיי"ח דף קפ"ז ע"א אות נ"ה עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה דכולם סמכו את המ"ע זו על הפסוק כי יקח וגו' דפ' תצא פכ"ב פי"ג כמ"ש רבינו והמקור לזה שהיא באמת מ"ע כתב המגילת ספר ז"ל הרבה ראיות לזה חדא מהירושלמי ברכות פ"ט הל' ג' דאיתא שם כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה ויש אומרים קידושין בבעילה [וגם הזוהר הרקיע סי' הנ"ל הביא את הראי' זו אלא להזוה"ר היה הגירסא בהירושלמי המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן חוץ מן הקידושין בבעילה ועי' במראה הפנים בירושלמי שם שג"כ דיבר מגירסא זו] ובהירושלמי יבמות פ"ה הלכה ב' איתא א"ר בא בר ממל הדא אמרה שמצוה לקדש ואח"כ לבעול ובגמ' דילן קידושין מ"א ע"א איתא האיש מקדש בו ובשלוחו השתא בשלוחו מקדש בו מיבעיא א"ר יוסף מצוה בו יותר מבשלוחו וגם עוד ראיות מש"ס הביא המג"ס עי"ש, וא"כ כיון דאית לן מקור להמ"ע זו מהירושלמי ומהגמ' גדול אצלי התימא על הבה"ג ז"ל סימן הנ"ל מ"ע ג' דמדוע לא מנה אותה ואף שכ' הבה"ג שם בין המנין הפרשיות המסורים לצבור גם פ' לקוחין ופרשת גירושין והדבר מצוה עשין סי' רי"ג סובר מחמת זה שהבה"ג באמת מנה את המ"ע זו אבל נ"ל דליתא כיון דאין שום שייכות למנין הפרשיות שמנה הבה"ג שם עם המנין המצות שמנה ג"כ שם [עי' במ"ע נ"ג שחזרתי מזה] וכיון דבמנין הרמ"ח מ"ע שלו שמנה שם לא מנה כלום ממ"ע זו ע"כ מוכח שהשמיט את המ"ע זו ועל זה באמת קשה דלמה וגם על היראים ז"ל ק"ל דמדוע השמיט את המ"ע זו, אבל כפמ"ש המעיי"ח סי' הנ"ל שהרא"ש ז"ל באמת חולק על הרמב"ם במנין מ"ע זו עי"ש את טעמו י"ל שהבה"ג והיראים ג"כ סברו כהרא"ש אלא שצריך לעי' אי באמת סברו כהרא"ש בהא דינא דברכת אירוסין ובהא שיכול לקיים מצות פו"ר ע"י פלגש שהביא המעיי"ח שם אבל אין לי כעת פנאי על זה ואי באמת סברו כן אז תירוצינו עולה יפה בס"ד כמובן, ועי' בדבר מצוה סי' הנ"ל שכ' להוכיח שמ"ע זו נוהגת גם בנשים מקידושין שם דאיתא במשנה האשה מתקדשת בה ובשלוחה ופריך הגמ' גם ע"ז כהנ"ל ומשני מצוה בה יותר מבשלוחה הרי דגם באשה קרוי מצוה אבל איני יודע דהיאך כתב את זה הלא מהר"ן שם מוכח בפי' להיפך דז"ל ואפ"ה אשמועינן דמצוה בה יותר מבשלוחה דאע"ג דאשה אינה מצוה בפו"ר מ"מ יש לה מצוה מפני שהיא מסייע לבעל לקיים מצותו כו' עכ"ל ולכאורה מדוע ל"כ הר"ן שיש לה מ"ע של קידושין אע"כ מוכח דסובר דכמו דאין לה מ"ע של פו"ר כמ"כ נמי מ"ע של קידושין ג"כ אין לה ויותר גדול התימא אצלי שהדבר מצוה בעצמו צוה לעי' בהר"ן כאלו היה מהר"ן ראי' לדבריו וזה באמת ליתא כמו שכתבנו הגם די"ל דהר"ן סובר כהרא"ש הנ"ל אבל מקודם הי' לו לברר את זה וצ"ע ועי' במנ"ח ומהר"ש סי' הנ"ל מה שכתבו במ"ע זו: