לקדש (א) שמו הגדול כו'. הפסוק באמור פכ"ב פל"ב והספרא שהביא רבינו ג"כ שם פ"ט ואיני יודע דמדוע השמיט רבינו את מה שמסיק הספרא וז"ל המוציא אתכם מארץ מצרים על תנאי הוצאתי אתכם מא"מ על תנאי שתמסרו עצמיכם לקדש את שמי עכ"ל, וכן מנאו ז"ל הבה"ג סי' הנ"ל הסה"מ מ"ע ט' היראים סי' ה' הסמ"ק סי' מ"ד החינוך ואה"מ מצ' רצ"ו הזוה"ר מ"ע ה' אות י"ד הפוע"צ מ"ע ק"י הכ"ת מ"ע ה' העי"מ ומצה"ש ומהר"ש מצ' רצ"ז הדה"מ שער א' פי"ד המעי"ח דף ק' ע"א אות כ"א עי"ש ותראה דממה דבעא הגמ' סנהדרין ע"ד ע"ב ב"נ מצווה על קידוש השם או אינו מצווה ת"ש ז' מצות נצטוו ב"נ ואם איתא תמני' הויין מזה למדו למנות את המ"ע זו, ומ"ש רבינו אבל בפרהסיא כו' עי' סנהדרין שם ותראה שגם בפרהסיא יש חילוק אם נתכוון להנאתו יעבור ואל יהרג ואם להעבירו על דת יהרג ואל יעבור וכ"פ הרמב"ם הל' יסוה"ת פ"ה ורבינו שהשמיט את החילוק זה באמת טעמא בעי וגם הסמ"ק השמיטו אבל כבר עמד על רבינו המעיי"ח סי' הנ"ל ומיישבו היטב ולפי דבריו גם הסמ"ק מיושב: