כל (א) ההורג בשגגה גולה כו'. הפסוק פ' מסעי פל"ה פכ"ה וכן מנאו ז"ל הבה"ג סימן הנ"ל מ"ע ג' הסה"מ מ"ע רכ"ה החינוך ואה"מ מצ' ת"י הזוה"ר מ"ע קמ"ב אות נ"ג הפוע"צ מ"ע ק"א הכ"ת מ"ע קפ"ח המעיי"ח דף קמ"א ע"ב אות קל"ה העי"מ המצה"ש ומהר"ש מצ' תי"א עי' בכל המקומות שרשמתי ותראה דבעיקר המנין אין שום חילוק ביניהם אלא רבינו והרמב"ם ז"ל נקטו למ"ע זו וישב בה עד מות הכה"ג והשאר מוני מצות הנ"ל נקטו מה דכתיב בפסוק זה והשיבו אותו העדה אל עיר מקלטו ובאמת המ"ע זו היא מצוה כללית שקאי על הב"ד שישתדלו להושיב אותו שם להצילו מיד גואל הדם ואפי' לית ביה חשש סכנת גואל הדם מ"מ כדי שיהיה לו כפרה ע"י מצוה זו וכן קאי המ"ע זו על הרוצח בשגגה שישב שם אפי' אינו ירא מגואל הדם כן מוכח מהחינוך וכ"כ המר"ם שיק וא"כ צריך באמת טעם דמדוע נקטו רבינו והרמב"ם את עיקר מ"ע זו על הרוצח והשאר מוני מצות נקטו על הב"ד וצ"ע, ומ"ש רבינו אמר רב שתי טעיות טעה יואב כו' עי' בדיני דחיי שכ' דברים עתיקי' בזה ומה שהקשה הדד"ח על מה שפסקו רבינו והרמב"ם וכן עיר שאין בה זקנים אינה קולטת כבר קדמו בזה המל"מ הל' רוצח פ"ט הל"ד והל' ממרים פ"ז הל"ז, והפרטי דינים שכ' רבינו רובם מהרמב"ם הלכות רוצח פ"ה עד פ"ח: