ומי שהמיר וכו' וקבל עליו לעשות תשובה וכו'. מזה קשה על מ"ש רבינו מהרח"ו ז"ל פעם א' שתיתי עם ישמעאל שעשה תשובה ועדיין לא השלים תשובתו והראו במצחי ששתיתי יי"נ וא"ל מורי ז"ל שצריך לעשות תיקון שותה יי"נ שהם ע"ג תעניות עכ"ל. דהרי ר' קאמר משעה שקבל יכולי' לשתות עמו. ומסתייעא מילתא דרבינו מאותה שאמרו פ"ב דקדושין האומר לאשה הרי את מקודשת ע"מ שאני צדיק גמור והוא רשע מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו. ונראה דההוא מקודשת מספק (כמ"ש הפוסקים ז"ל) ומה שהתיר רבינו היינו שהיה בב"ד וב"ד סדר לו תשובה וקבל ובמעשה מהרח"ו ז"ל לא הי' בב"ד ועשה תשובה מעצמו ולא השלים התשובה שקבל כגון שנדר וקבל להתענות כך תעניות ואיזה צדקות ועדיין לא השלים. והיותר נראה שהקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה ולפי גדולת נשמתו הי' צריך לעשות תיקון ועדיין צריך יישוב. ועוד י"ל דרבינו מיירי שאם אוסרים לשתות עמו יש לחוש שיקפיד ויחזור לסורו ולהחזיק בידו שרינן למי שהיה רגיל עמו לשתות. אמנם רבינו מהרח"ו ז"ל דכל העם עונים אחריו מקודש ומקדש עצמו במותר היה יכול לשמט באיזה טענה ולכן נחשב לו כשותה סתם יינם ממש והוצרך לתיקון ודוק. (ודע דבתשובת הרשב"א המיוחסת להרמב"ן סי' ק"פ הביא תשובת רב משה גאון (ויש ט"ס ועירוב דברים) ורבינו אלעזר מגרמיז' שהקל על ישראל רשע ששב ומרן י"ד סי' קנ"ד דין ח' פסק דנאמן לומר ששב בתשובה והרב ש"ך סקט"ו שקיל וטרי למה פסק כן ותירץ ע"ש. ועמ"ש אני בעניי בשיורי ברכה י"ד סי' קכ"ג ומ"ש לפנים היא העיקר שלפי גדולת וקדוש' מהרח"ו ז"ל דקדקו עליו והי' על מצחו ודוק כי קצרתי):