ואם אין בידך אלא משל אחרים אל תתן צדקה וכו'. וכ"כ רבינו בסמוך סי' שצ"ז ובסי' תנ"ד דמי שחייב לאחרים לא יתן צדקה או לא ירבה עד שיפרע ע"ש והכי אמרו בזוהר הקדוש פ' ויקהל דף קצ"ח הלא פרום לרעב לחמך לחם אין כתיב כאן אלא לחמך ההוא דילך מממונך ולא דגזילה ולא דעושק ולא דגנבה דאי הכי לאו זכותא הוא ווי ליה דאתי לאדכרא חובוי עכ"ד ובדרושי' כתבתי בעניותי דעפ"ז נתיישבה חקירה גדולה שראינו בתים גדולים אשר הפליאו לעשות צדקה וחסד וירדו לטמיון. ואבד העושר ההיא וזרעם עניים ואביונים וכלם היו תמהי"ם איה איפא אשר דיבר ה' ע"י עבדיו בתורה נביאים וכתובים ובש"ס ומדרשים בתוקף מעלות הצדקה ושכר עושיה ויש כמה תשובות. ואחת מהם שממונם לא הי' נקי והיו בו גזל וה' שונא גזל בעולה ואדרבא היו לאפושי רותחא לאדכרא חובוי. ובזה פירשתי בעניותי בצדקה תכונני אימתי רחקי מעושק וממחתה כי לא תקרב כי כאשר הצדקה נקייה לא תקרב ותמהר המחתה לאדכרא חובוי אלא כי לא תיראו וממחתה כי לא תקרב ודוק כי קצרתי: