דין מאכל שנתבשל בקדירה של בשר לאכלו בחלב ודין קדירה וכף של בשר וחלב שתחבן זה בזה (סימן צ"ג צ"ד):
קדירה שבישל בו בשר הרי נבלע בו טעם בשר ולכן אסור לבשל בו אלב מן התורה בתוך מעת לעת דקיימא לן טכ"ע דאורייתא וכן אם בישל בו איסור אסור לבשל בו היתר ואם בישל בו חלב או בקדירה של איסור דבר היתר בתוך מע"לע קיימא לן דאין לך כלי שיהיה בתוכו ס' נגד כל הכלי (אם לא שיהיה רוחב הקדירה גדול ונחושתו דק ונ"ל שהוא כעין יורה גדולה עיין ש"ך סי' צ"ג ס"ק א') ואם כן נאסר התבשיל ובב"וח אסור הכל בהנאה וישליך לבה"כס ובשאר איסורין מותר בהנאה ואין חילוק בין שהיה הכלי של מתכות או עץ או חרס דלעולם משערינן נגד כולו (סי' צ"ג לאפוקי מדעת ראב"ד דס"ל דבמתכות ועץ אין צריך לשער נגד כולו כיון שאפשר להפריד האיסור אלא משער באומד יפה כמה יצא מן הכלי דלא קיי"ל הכי ש"ך סי' צ"ח ס"ק י"ב):
בד"א דצריך ס' נגד כולו אם לא ידעינן כמה בלע הקדירה מן החלב או האיסור בתוך מע"לע זה אבל אם היתה חדשה וידעינן כמה בלע או אפי' ישינה אלא דידעינן כמה בלע בתוך מע"לע זה מהבשר או החלב אין צריך לשער רק נגד מה שבלע מהחלב ואם יש ס' כנגדו מותר התבשיל והקדירה אסורה כדלקמן אבל מה שבלע הקדירה קודם מע"לע א"צ לשער כנגדו אפילו אינו יודע כמה בלע דכל מה שבלע קודם מע"לע כבר נפגם ונט"לפ מותר כדלקמן כלל נ"ד (ש"ך סי' צ"ג ס"ק א') וכן אם בישל בקדירה שאינה בת יומא מבישול כ"ר המאכל מותר דנט"לפ ומ"מ הקדירה אסורה כדלקמן שם וכלל נ"ד:
כיסוי הקדירה מדינא דינו כקדירה וכל הכלים דאם אינו בת יומא אינו אסורת אלא שהמנהג להחמיר בכיסויים שיש להם כעין חלל למעלה והוא קצר בענין שאין יכולים לנקות שם וא"כ יש שם בעין מחמת הזיעה והרתיחה שעלה שם ובבעין לא מהני מעת לעת ולכן אוסרין אפילו אם הכיסוי אינו בן יומא ואע"ג שמה שהוא בעין הוא דבר מועט מ"מ חיישינן שהזיעה של בשר עולה למעלה עד שאין ס' נגד הבעין וא"כ אותו הבעין נ"נ וצריך ס' פעמים ס"א נגד אותו מקום של כיסוי כדלעיל בכלל הקודם סי' ו' ומ"מ במקום שיש עוד צד להקל וכן לצורך שבת או הפסד יש להתיר בכל הכיסוים דאם אינו בת יומא מותר (סי' צ"ג):
אם לקחו כיסוי רותח מקדירה שמבשלין בה בשר ונתנו אותו על קדירה שמבשלין בה חלב אם שניהם חמין שהיס"ב שניהם אסורים דסתם כיסוי רותח יש בו לחלוחית ונבלע בקדירה וכן מן הקדירה עולה הבל לכיסוי ולא גרע מכף חולבת שתחב בקדירה של בשר דצריך ס' נגד הכף ה"נ צריך שיהיה בתבשיל ס' נגד הכיסוי וה"ה אפילו אם הכיסוי צונן ויבש רק שהיא בת יומא אם היתה מונחת על הקדירה החמה עד שהתחילה להזיעה עד שהיס"ב בזיעה הכל אסור דתתאה גבר (שם):
ואם לקח כיסוי חם שהיס"ב מקדירה שמבשל בה בשר והניחו על קדירה של חלב צוננת אם הכיסוי יבישה שאין בו לחלוחית הכל מותר אבל מסתמא יש בו לחלוחית ומכ"ש אם ידע שהיה בו לחלוחית שהיס"ב המאכל צריך קליפה ואם אינו יכול לקלוף דינו מבואר כלל מ"ב סימן י' והקדירה אם אינו הפסד כל כך יש לאסור אותה ובמקום הפסד אף הקדירה מותר דטיפה אחת כח חמימותו פוסק וגרע מעירוי שנפסק הקילוח (שם בש"ך ס"ק ו') ואם אין מאכל בקדירה ושניהם יבישים הרי זה כשני קדירות שנגעו זה בזה דמותרים ואם אחד יש בו לחלוחית דינו שוה לדין הנזכר דיש להחמיר לאסור הקדירה וכן הסומך או מניח כף של חלב בקדירה של בשר דינו כנזכר:
התוחב כף חולבת שהוא בתוך מעת לעת מתשמיש כלי ראשון אעפ"י שעכשיו היא צונן ונקי בקדירה של בשר רותחת שהוא כלי ראשון שהיס"ב ואפילו לאחר שהעבירו מן האש או איפכא וכן כף איסור בקדירה של היתר צריך ס' נגד כל מה שתחב מהכף בתוך התבשיל אם אינו יודע כמה בלע ואם יודע כמה בלע צריך ס' נגד כל מה שבלע ומבואר לעיל כלל מ"ד סי' י"א אבל מה שלא תחב בתבשיל אפילו מה שהוא בתוך חלל הקדירה א"צ לשער נגדו. ואפילו בכלי מתכות אע"ג דחם מקצתו חם כולו ואע"ג דקיימא לן בחתיכה שמקצתה ברוטב שמפעפע ומפליט מכולו כדלעיל כלל מ"ד זהו דוקא במאכל אבל בכלי אפילו כלי מתכות קיי"ל דאינו מפליט מכולו (כדעת המ"א בסי' תנ"א ודעת הש"ך בסי' קכ"א ודלא ככו"פ שמחמיר בזה ומדייק מדכתב בש"ע כל מה שנכנס בקדירה ועיין באחרונים ובב"א וראיה מא"וה כלל ל"ז סעיף ב' שכתב בהדיא לתוך התבשיל והוא בעצמו כתב שם דאינו מפליט מכולו אלא שמסתפק בזה משום שנעלם ממנו שהם דברי המ"א וכתב זה מסברתו ע"ש) ואם אינו ברור עד כמה תחב משערינן בסתם מה שדרך לתחוב דהיינו ראש הכף (סי' צ"ד ובש"ך סק"א) ואם תחב צד השני מן הכף צריך ג"כ ששים נגד מה שתחב דאף על גב דאינו מפליט מכולו מכל מקום מוליך בליעתו בכולו :
אם תחב הכף בקדירה ב' פעמים אם נודע בנתיים כבר נתבטל ונעשה היתר ולכן אע"ג שתחבו עוד הפעם הרי חוזר להתבטל באותו ס' גופה אבל אם לא נודע בינתיים לדעת הב"י בש"ע צריך ב' פעמים ס' דמתחלה צריך ס' נגד החלב וחיישינן שמא נשאר בו מעט חלב וכשהוציא מן הקדירה נעשה כל הכף נבילה מבשר וחלב וצריך לבטל הכף פעם שני ודעת הפ"ח וכו"פ דלאו דוקא ב' פעמים אלא על כל תחיבה צריך ס' לדעח הב"י (ודלא כש"ך) אבל מנהגינו על פי הכרעת רמ"א דסגי בפעם א' ששים ואפילו לא נודע בינתיים דהרבה פוסקים ס"ל דבדבר בלוע לא אמרינן חנ"נ ואע"ג דלא קיי"ל הכי כדלעיל סוף כלל מ"ד מ"מ בכה"ג אין להחמיר שהרי אפילו איסור עצמו שנפל לקדירה כמה פעמים קיי"ל דא"צ אלא פעם אחד ס' כמבואר כלל נ"א סימן ז' אבל אם תחב בו כף אחר או שחזר ותחב אותו כף לקדירה של בשר וחזר ותחבו בחלב לכ"ע צריך כ"כ ס' כפי הפעמים שתחב בו שהרי בכל פעם הוא תחיבה חדשה ובכף חדש או ישן ואב"י שתחבו בקדירה שמבשלין בה נבילה ותחבו לקדירה של בשר כשר במקום צורך והפסד גדול יש לסמוך על המרדכי שכתבתי לעיל כלל מ"ד סימן ט' דאפילו ע"י בישול לא אמרינן לח בלח נ"נ וא"כ א"צ ס' אלא כפי שיעור הבשר נבילה שנבלע בכף וכן אם בשלו בקדירה ירקות וכיוצא בו ונתנו לתוכו חלב מעט וניער וכיסה היטיב עד שבודאי נתפשט החלב בכל הקדירה ותחב הכף שניער בו הקדירה של ירקות לקדירה של בשר נ"ל דא"צ לשער רק לפי שיעור החלב כדין בצלים הבלועים מבשר בסימן צ"ד לדעת ראב"ן שם (באמת בא"וה כלל כ"ד סי' ז' כתב וז"ל איסור שנפל להיתר בין באיסור לח כו' וכ"כ שם בסי' ח' וז"ל ומיהו ברוטב של בשר שנפל לחלב צריך ס' נגד כולה דהוי שם בשר על כל המים כמש"ש המרדכי פ' כ"ה דקיי"ל כמ"ד דמשערינן כאלו המים כולו בשר ולא כמ"ד במה דבלעי מיא ובכלל ל"א סי' ט"ו כתב דרוטב נבילה שנפל לקדירה לא סגי לבטל לפי המדומע אפשר דנוסח אחר היה לו במרדכי שהרי משמע דאף בבשר וחלב לא ס"ל כן אלא צריך ס' נגד כל החלב וכן משמע מא"וה הביאו רמ"א סימן צ"ט ססי' ו' אך לפי מה שפסק רמ"א בלח בלח דלא אמרינן חנ"נ וא"כ ה"ה בנבילה) ודעת רש"ל הביאו הט"ז סימן צ"ב ס"ק ט"ו דבדרך בישול צריך ס' כנגד כולו וכן משמעות כל האחרונים ולכן אין לסמוך ע"ז אלא בהפסד וצורך גדול כי מי יוכל לחלוק עליהם בלא ראיה מוכרחת וכ"ש שכן כ' בהדיא באו"ה גם לענין חלב שנפל למים:
אם יש ששים לבטל אז הקדירה והתבשיל מותרין אבל הכף אסור לבשל בו אפילו עם ירקות ושאר דברים שהרי נ"נ שהיא בלועה מבשר וחלב ואפילו בדיעבד אוסרת אם חזר ותחבה בין בבשר ובין בחלב ובין בשאר דברים אם היא בתוך מעת לעת של תחיבה זו שנאסרת על ידה אף על פי שכבר עבר מעת לעת מבישול ראשון. וה"ה אם לקח עתה עם הכף מאכל מקדירה זו והחזיר המאכל לקדירה צריך ס' נגד כל המאכל שהרי הכף יש לו דין כלי ראשין כדלקמן כלל נ"ט סי' ג' וא"כ המאכל נעשה נבילה בתוך הכף שהרי ע"י תחיבה זו נ"נ (ש"ך סק"י וכ"כ כל האחרונים) ולאחר מעת לעת מתחיבה זו אסור לכתחלה להשתמש בה כדין כל נטל"פ ובדיעבד מותר בין שתחבה בבשר או בחלב כיון שכבר עברה מעת לעת ואם עבר עליו לינת לילה ואח"כ תחב אותו במין שבישל בו באחרונה בתוך אותו מעת לעת כגון שתחב כף חולבת בקדירה של בשר קודם ערבית ולמחר חזר ותחב אותו בשל בשר צ"ע די"ל כיון דאינו נ"נ בודאי שהרי אפשר שפלט כל החלב שבתוכו וא"כ אין בו בלוע רק בשר (עיין ש"ך ס"ק ד') וא"כ אפשר דהוי ס"ס שמא פלט הכל ואת"ל דלא פלט שמא קיי"ל כמ"ד לינת לילה פוגם ועיין לקמן כלל נ"ה סימן ה' ואם אין ס' נגד הכף הכל אסור בהנאה והמאכל ישליך לבית הכסא והקדירה אסור להחם בו חמים הראוים למאכל ומשתה ואפילו לאחר מעת לעת אבל מותר לבשל בו חמין עם אפר לחוף הראש ואם בישל בה לאחר מעת לעת אף על גב שהמאכל מותר כיון שהיא כבר נט"לפ ישליך דמי הקדירה לנהר וי"א דא"צ ולענין להשתמש בו פירות וצונן מבואר כלל נ"ו:
במה דברים אמורים דאפילו יש ס' מ"מ הכף אסור כשבישל עכשיו בשר בקדירה דאז קיבל הכף טעם מבשר עצמו אבל אם בישל ירקות או מים בקדירה של בשר ב"י ותחב בו כף חולבת ב"י ויש ס' בירקות נגד הכף אז גם הכף מותר שהכף לא קיבלה טעם בשר אלא מנ"ט בר נ"ט ודברי הש"ך בסי' צ"ד ס"ק ח' שכ' אפי' הכף אסור צ"ע שהרי להדיא כתב רמ"א שם סעי' ה' דאם יש במאכל ס' הכל שרי וכ"כ הא"וה בהדיא בכלל ל"ז סי' ג' וסי' ט' וכ"כ בד"מ ובאמת דברי א"וה סותרין דבכלל ל"ד סי' ט"ו גבי הדחה כ' דהכף אסור וצ"ע) ואפשר מצד המנהג יש לאסור הכף ועיין כלל מ"ח:
אם אין הכף בן יומא מבליעת כלי ראשון הקדירה והתבשיל מותרין והכף אסור לכתחלה בין עם בשר בין עם חלב כיון שבלוע מב"וח אעפ"י שא' מהן הי' נטל"פ ואם תחבה למין התבשיל שבקדירה מותר אבל אם תחבו אותו למין התבשיל שהיה בלוע בכף אם הוא בתוך מע"לע מתחיבה זו שתחבה בקדירה אפי' בדיעבד אסור שכיון שהכף אינו ב"י א"כ מן הדין נעשה כמין המאכל שהי' בקדירה ונבלע בו וא"כ אוסר וכן אם בשלו בשר בקדירה חולבת אינו ב"י וחזרו ובשלו בו בשר בתוך מע"לע מותר אבל אם בשלו בו חלב בתוך מע"לע שבשלו בו הבשר אסור הכלי שהרי טעם הבשר שנבלע בקדירה הוא לשבח וכן כל כיוצא בזה ועיין כלל נ"ד:
הא דכתבנו שאם נשתמש א' מן הכלים בכ"ר דצריך ס' נגד כולו דוקא ששימש בו דרך בישול כגון קדרה שבישל בה וכף שתחבו בקדירה שעומדת על האש או אפי' לאחר שהעבירה מעל האש ועדיין היא רותחת שהיס"ב אבל המערה רוטב של בשר מקדירה רותחת לקערה חולבת שנשתמש בו ביום כיון שלא בלעה רק ע"י עירוי וא"כ א"צ ס' אלא כנגד קליפת הקערה דעירוי אינו מבשל ואינו מבליע יותר מכ"ק (ועיין בא"וה כלל ל"ז סי' א') וכבר כתבנו לעיל בדין טיפת חלב שזב על קדירה כלל מ"ה סי' כ"א דלעולם יש ס' בכלי נגד קליפתה וא"כ המאכל מותר והקערה אסורה שבלועה מב"וח בכדי קליפתה עכ"פ (ועיין לקמן כלל נ"ז וכלל נ"ט):