דין סכין של היתר שחתך בו איסור או מבשר לחלב (סימן צ"ד):
בשר רותח מחום כ"ר שחתך בסכין חולבת שהוא ב"י מתשמיש חלב מכ"ר כגון שחתך בו (פיינקוכין) וכיוצא בו רותח אע"פי שקנחו יפה אפילו הסכין למטה ל"א תתאה גבר כדלקמן כלל נ"ו סי' א' כיון דיש כאן דוחקא דסכינא אין חילוק דלעולם הבשר הרותח מפליט מן הסכין ובולע ואסור כולו אם אין בו ס' נגד מקום הסכין דהיינו שאם יודע בבירור עד כמה חתך מן הסכין א"צ לשער נגד כולו דאינו מפליט אלא במקום שחותך אבל מן הסתם הדרך לחתוך בכל הסכין וצריך ס' נגד כל הסכין חוץ מן הקתא ואע"ג שיש ס' צריך לקלוף גם המקום שחתך בו כדין כל איסור כמבואר בכלל ס' (עיין ט"ז ופ"ח סי' צ"ד סעיף ז') וגרע טפי מחם בחם בלא רוטב דלדעת הש"ע סגי בנטילה כדלקמן כלל ס' סימן ז' דאגב דוחקא מתפשט בכולו ועוד דמסתמא בלע הסכין ג"כ שמנונית כחמאה ובדבר שמן אפי' בבלוע מתפשט בכולו כמבואר שם (ועיין סי' צ"ד בש"ך ס"ק כ"ז ובסי' ק"ה ס"ק כ"ג שמסתפק בכלי שבלע שומן):
ואם אין הסכין בן יומו או שאינו יודע דאז אמרינן מסתמ' אב"י כדלקמן כלל נ"ט וא"כ א"צ ס' נגד הבלוע בסכין שהרי הוא לפגם מ"מ לא אמרינן סתם סכין נקי כמו דקיי"ל סתם כלים נקיים אלא אדרבה אמרינן סתם סכין שמנונית טוח על פניו לכן צריך קליפה דעל כל פנים אין בשמנונית הרבה רק דבר מועט ואינו מתפשט יותר מכ"ק ובין כך וכך הסכין צריך להגעיל שהרי יש בו בלוע מב"וח (שם סימן צ"ד):
ואם הבשר בכלי שני ועדיין היס"ב י"א כיון שהוא דבר גוש דינו ככ"ר כמבואר כלל ס' סימן י"ב ולהאומרים דאין חילוק בין גוש וצלול אפילו אין הסכין ב"י צריך לקלוף הבשר כיון שעכ"פ יש בו חימום דכ"ש ודוחקא וכן אפילו היה הבשר צונן נכון לקלוף הבשר ואין חילוק בין שהסכין ב"י או לא כיון שסתם סכין שמנונית קרוש עליו ויש כאן דוחקא דסכינא אבל מדינא בבשר צונן א"צ אלא הדחה ושפשוף היטיב (ואע"ג דבסימן ק"ה סעיף ג' כ' דאינו אוסר כלל וכ"כ בסימן ס"ח דכ"ש אינו מפליט ומבליע וא"כ קשה למה צריך קליפה ואפשר דחושש לדעת א"וה מטעם גוש כיון שהיס"ב ועושה כמו פשר להצריך קליפה או מטעם דוחקא כמש"כ הט"ז. ובאמת בא"וה כלל ל"ו לא חילק כלל בין כ"ר לכ"ש דלשיטתו כל גוש דינו ככ"ר וכתב אפילו בצונן נכון לקלוף אבל מדינא מותר בצונן בשפשוף כמ"ש הש"ך בסימן י' בס"ק כ' ובסימן ס"ד בש"ע סעיף י"ז) והסכין צריך נעיצה (שם):
וה"ה אם חתך היתר בכלי איסור נמי דינא הכי וזה הכלל (א) אם חתך בו רותח שהיס"ב ועדיין הוא בכ"ר צריך הגעלה (שם צ"ד וע"ש בש"ך) (ב) ואם חותך דבר שהיס"ב ומונח בכ"ש יש להגעיל הסכין ובמקום צורך יש לסמוך להקל דאפילו בדבר גוש כיון שמונח בכ"ש סגי בנעיצה (ג) ואם חתך בו צונן סגי בהדחה היטיב (ד) ואם חתך בו דבר קשה כגבינה קשה אע"פי שהגבינה צונן צריך נעיצה ואם מללו גבינה בריב אייזין נקי של בשר או של איסור מותר הגבינה אם אינה מלוחה כמליחת בשר כיון שהיה נקי ואם לא היה נקי צריך ס' נגד מה שהיה בעין וכ"ז אם אב"י ואם היה ב"י ונקי וחתך גבינה קשה כיון שהסכין צריך נעיצה יש להחמיר ולהצריך קליפה ובמקום הפסד יש להקל (ע"ש בפ"ח):
ולכן צריך למחות במנקרי בשר בסכין של היתר שלא יחתכו בסכין חלב שאסור מה"ת אלא יגררו אותו בענין שלא יהיה בו דוחקא דסכינ' ובדיעבד ידיחו וישפשפו אותו המקום היטיב (סימן ס"ד סעיף י"ז) ולא סגי בהדחה לבד דדוקא בדם מהני הדחה דטח להעבירו משא"כ בחלב (סימן י' בש"ך ס"ק כ'):
בשר שמלחו להוציא דמו בין שהוא עדיין תוך שיעור מליחה או כבר שהה שיעור וחתך ממנו בסכין אם לא נתייבש עדיין הציר עליו סגי בהדחה ואם כבר נתייבש הציר צריך נעיצה וכן נוהגין לכתחלה שלא לחתוך בסכין צלי שצולין בלא מליחה על השפוד כל זמן שלא נצלה כ"צ מפני דם שנבלע בסכין והמחמיר בין במליחה ובין בצלי להגעיל תע"ב ובדיעבד מותר (סימן ס"ט בש"ך ס"ק פ"ז):
אבל בשר טרפה שנמלח וחתכו בסכין היתר בתוך שיעור מליחה הסכין צריך הגעלה דדוקא ממליחת איסור דם לא נאסרה דדם משרק שריק אבל בשר טריפה שיש שם שמנונית איסור נבלע בסכין עכ"פ כ"ק וכ"ש צלי אסור שעל האש שחתכו בסכין שנאסר הסכין כדלעיל סימן ד' (וכן אם חתכו בסכין בשר חזיר שמייבשין אותו אסור הסכין כי ידוע שמולחין אותו הרבה ולעולם דינו כרותח כדלעיל כלל מ"ג סימן א'):
סכין של איסור אסור להשתמש בקביעות אפילו בצונן ואפילו לחתוך בו רק פת בקביעות ואם רוצה להשתמש בו בדרך ארעי צריך נעיצה י"פ בקרקע קשה וכל פעם ופעם ינעץ במקום אחר כדי שתהיה בכל פעם קרקע קשה שע"י הנעיצה כבר נתרחב הגומא קצת ואינו מנקה השמנונית ואז מותר לחתוך בו אפילו דבר חריף כצנון ובצל ומליח דע"י הנעיצה מעביר ומפליט מה שבקליפת הסכין ואם יש בו גומות צריך הגעלה וצריך לנקות מקודם היטב הגומו' ואז יגעילנ' ואם יש לחוש שמא נשתמש בצלי על האש דאז הגעלה לא מהני כדלקמן ילבין אותו ואם א"א ללבן היטיב משום הקתא ילבין ואח"כ יגעיל או שישחיזנה במשחזת של נפחים היטב ואח"כ יגעילנה דמהני כליבון אם יכול לנקות הגומות עוד יש תקנה לחתוך בו צונן אם אי אפשר בנעיצה כגון שהארץ נקרש מחמת הקור שישחזנ' במשחזת של נפחים היטב וזה מועיל כמו נעיצה אם אין בו גומות. ובדיעבד אם השחיז היטב במשחז' של נפחין ונשתמש בו רותח מותר (סימן קכ"א):
דין סכין של בשר לאכול בו גבינה ולחם מבואר בכלל מ' סימן י"ב: ודין סכין ששחט בו מבואר בכלל י"ג: