דין חומר איסור של יי"נ ומי האוסר במגע (סימן קכ"ג):
יין שנתנסך לפני עבוד' כוכבי' אסור בהנאה מדאוריי' כדכתיב אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם ואתקש לזבחי עבודת כוכבים אבל סתם יינם מותר מדאורייתא אפילו בשתיה אבל חכמים גזרו לאסור בשתיה גזירה משום בנותיהן וכדי שלא יטעו לומר דגם יי"נ ממש אינו אסור אלא בשתיה ולכן גזרו שאפי' סתם יינם יהיה אסור בהנאה וגזירה זו הוא מגזירת י"ח דבר שאפי' יבא אליהו לא מהני היתר לאיסור זה שכבר קבלו עליהם כל ישראל ואיסור זה של סתם יינם אעפ"י שהוא קל בעיני העולם ודימו לשאר איסור דרבנן אבל באמת האיסור חמיר מאוד והשותה סתם יינם עוקר נשמתו ממקום שנשרש בו בקדושה ביין המשומר בענביו ואין לו חלק לעה"ב והאריכו מאוד בעונש זה המקובלים ונתחבר על זה ספר מיוחד הנקרא יין המשומר והקורא בו תסמר שערת בשרו מגודל העונש וכתבו שקבלה בידם שהשותה סתם יינם יכשל בודאי לבעול ארמית כמו שגזרו חכמים יינם משום בנותיהם (וכן הוא בסמ"ג) ובספר הזכרונות מהחסיד ר' שמואל אבוהב מאריך ג"כ בעונשו ולכן כל אדם יזהר בזה מאוד לנפשו ויזכה לסעודות לויתן וליין המשומר ואם נכשל ושתה יי"נ יתענה לפחות ה' תעניתים נגד ה' פעמים גפן שבתורה (לבד משנה תורה) ויתודה ולא ישתה עוד (ססי' קכ"ג): The Law of the Stringency of the Prohibition of Idolatrous Wine and Who Prohibits it with their Touch (Paragraph 123):
It is forbidden to derive benefit from wine that was poured in front of idolatry, as it is written (Deuteronomy 32:38), "They ate the fat of their sacrifices, they drank the wine of their libation." So it is compared to the sacrifices of idolatry. But their standard (stam wine is permitted by the Torah, even to drink. However the Sages decreed to forbid drinking [it], on account of [it leading to marrying] their daughters. And so that they not err and say that even actual idolatrous wine is only forbidden to drink, that is why they decreed that their standard wine be forbidden with regard to benefit. And this decree is from the 18 things that even if Eliyahu came, it would not help to permit this prohibition, since all of the Jewish people has already accepted [it] upon themselves. And even though this prohibition of their standard wine is light in the eyes of people and they compare it to other rabbinic prohibitions; in fact, the prohibition is very stringent. And one who drinks their standard wine uproots his soul from the place within which its holiness is rooted, in the guarded wine and in his grapes, and he has no share in the world to come. And the kabbalists spoke at length about this punishment, and a distinct book, called Guarded Wine, was written about it. And the hair on the flesh of the person who reads this book will bristle from the greatness of the punishment! And they wrote that it is a tradition in their hands that one who drinks their standard wine will certainly stumble to have sexual relations with an Aramean (gentile), just like the Sages decreed [the prohibition about] their wine on account of their daughters. (And so is it found in the Sefer Mitzvot Gedolot.) And in the Sefer Zichronot of the pious Rabbi Shmuel Abuhov, he also writes at length about its punishment. Hence every person should be very careful about this for his soul, so he will merit the meals of Leviathan and the guarded wine. But if he stumbles and drinks idolatrous wine, he should fast at least five fasts corresponding to the five times that [grape] vine is in the Torah (besides [in] Deuteronomy), confess and not drink [it] anymore. (The end of Paragraph 123.)
יין שנוגע בו עכו"ם אפילו יין שלנו יש לו כל דין סתם יינם ואין חילוק ביניהם כלל:
ואפי' נתחמץ היין אח"כ נשארה באיסור ואפילו חומץ יין שלנו שנגע בו עכו"ם אסור כל זמן שאינו חזק כ"כ שאם משליכין על הארץ מבעבע ואין אנו בקיאין בזה ואסור (סעי' ו'):
אם נמצא חביות יין שנתחמץ עד שמבעבע כשמשליכין אותו בארץ דאז מדינא אין בו משום מגע עכו"ם ותוך ג' ימים למפרע נגע בו עכו"ם אין לחוש למגעו שבוודאי ג' ימים קודם לכן היה חומץ בריחו וטעמו (סעיף ז'):
יין שנקרש מחמת קור ונגע בו עכו"ם כשהוא קרוש אין בו שום מגע עכו"ם אבל לאחר שנמס ה"ז כיין ואסור אבל יין שהקרים אסור (ש"ך ס"ק י"ב):
החרצנים והזגין ושמרי יין שלהם תוך י"ב חדש אסורים ולכן היין שרף שנעשה מזיעה שלהם אסור כיינם ולאחר י"ב חדש אם תמדן במים תחלה (ר"ל ששפך עליהם מים לעשות תמד) מותרים אפי' באכילה שכבר יצא מהם היין אבל אם לא תמדן אסורים לעולם אפי' יבשם בתנור ודוקא החרצנים שהיה על יי"נ אבל אם שלה חרצנים מן הגת קודם שהמשיך היין כמו שיבאר בכלל שאח"ז וכן אלו שדורכים ענבים בחביות דלא שייך בו משיכה אע"פ שהיין צף עליהם למעל מותרים ולכן המחמיץ עיסה בשמרי יין של עכו"ם כל העיסה אסורה ואפי' באלף לא בטיל דלטעמא עביד ואם דרך העכו"ם להחמיץ בשמרי יין או ליתן אותם בשכר ודבש אסור לקנות מהם (סעיף י"ד ט"ו):
התמצית של יין הנקרש על דופני החביות והקנקנים (נ"ל דר"ל מה שקורין וויין שטיין) נהגו בו היתר להשתמש בהכלים לאחר שהכשירו כדין המבואר בכלל פ"א ואין מקליפים התמצית הנקרש עליו שכיון שנתייבש כ"כ כבר כלה כל לחלוחית היין שבו וכעפר בעלמא הוא ועיין לעיל כלל ס"ו סימן י"ח (סעיף ט"ז):
יין צמוקים לאחר ששרה אותם במים אע"ג דלא מצא יותר רק כפי המים שנתן עליהם מ"מ כח הפירי העומד בתוכן נותן טעם חזק והוי כיין גמור ואע"ג דעדיין הצמוקים מעורבים עם המים וקיי"ל לענין יי"נ דאינו נקרא יין להתנסך עד שנמשך עכ"פ על הגת (כדלקמן כלל ע"ו) שאני התם דאין דרך להניח הענבים עם היין משא"כ הכא שדרך הוא להניח הצמוקים בתוך החביות ושם נעשה יין גמור כיון שעברו עליו ג' ימים (שם וש"ך ס"ק כ"ד וט"ז ס"ק י"ג ובא"ח סי' ר"ב בט"ז ס"ק י' ובמ"א ס"ק כ"ז וצ"ע ל"ל ג' ימים שהרי כבוש הוי מע"ל) (ובאו"ה ובד"מ לא נזכר ג' ימים ולכן נ"ל דלאחר מע"ל דינו כיין ותשובת רלב"ח אינו בידי ואפשר דמעשה כך היה):
דין מים שנותנים על החרצנים שלנו וכן שמרים שלנו שתמדן במים מבואר בש"ע סעיף ט' וסעיף י"א:
כיון שאיסורו משום בנותיהן לכן לא גזרו אלא על יין דשכיח לשתותו אבל יין של ישראל שבשלו ולאחר שנתבשל בישול גמור על האש עד שנתמעט ע"י הריחה וכן יין של ישראל שמערבין בו דבש או פלפלין עד שנשתנה טעמו עד שעי"ז לא נקרא עוד שמו עליו ונגע בו עכו"ם מותר אפילו בשתיה אבל יין מר (שקורין ווערמיט וויין) כיון שדרך לשתותו כך דינו כיין גמור (צ"צ סי' ע"ד) (ומצאתי באורח מישיר דחולק על צ"צ וכ' דלשון כל הפוסקים משמע כיון דנשתנה טעמו לגמרי אע"פ שנקרא יין מה בכך) אבל אם בישל יין של עכו"ם וכיוצא בו אסור שהרי כבר נאסר מתחלה. ותבשיל שיש בו יין ואינו ניכר בו בעין אלא שנבלע בו אין בו משום ניסוך ולכן אם נגע בו עכו"ם לאחר שנתערב מותר ואם הוא בעין נאסר (סעיף ג' ד'). ויין מזוג דהיינו כשיש כנגדו ששה חלקים של מים בטל ומותר בשתיה. ומי בוסר נאסרים במגע עכו"ם לפי שא"א בקיאין מתי נקרא בוסר (סעיף ח'):
דבש של ישמעאלים דהיינו שלוקחים ענבים ומשימים עליהם עפר לבן ידוע שעה א' או יותר קודם דריכתם כדי שיצול היין היוצא מהן מהרה ויעמיד במתיקתו ואח"כ דורכים אותם ומבשלים אותו יין בישול יפה עד שיתעבה ונעשה כעין דבש ואלו בעכו"ם אחר היה זה איסור גמור כיון שתחלתו היה יין גמור אלא אפילו בישמעאלים דתחלת אסורו אינו אלא משום חתנות אפ"ה אסור (סעיף כ"ו):
יש ליזהר מלהוציא החרצנים והזגים מהגתות ע"י עכו"ם אפילו אחר שהוציאו מהם יין ראשון ושני דשמא יש בו מופח יין ואוסר אבל בנעצרו בגלגל וקורה אין לחוש בכה"ג למגע עכו"ם (סעיף י' ובש"ך):
כיון שזה שאסרו בהנאה הוא משום גזירות יי"נ ממש ולכן מי שאינו עע"ז כגון תינוק משנולד וכל זמן שאינו מזכיר שם ע"ז ומשמשיה וגר תושב וגר שמל ולא טבל כראוי אינן אוסרין במגע בהנאה ויש מקילין בגר תושב וגר שלא מל דאינו אוסר במגע ועכו"ם שאינו מאמין כלל בע"ז וישמעאלים כל אלו בין יינם ובין במגעם מותר בהנאה לכ"ע (אפי' להאוסרים סתם יינם בהנאה) אבל בשתיה אסור לכ"ע שהרי השתיה אסורה משום חתנות אבל ישראל מומר דינו בעכו"ם (סימן קכ"ד) והקראים בזמה"ו יינם אסור לשתות אפילו בבית ישראל משום בנותיהן אבל מותר לשתות עמו יין שלנו אע"פ שנוגע בו (דו"פ בשם רש"ל):
ומטעם זה יש מן הגאונים דס"ל דעכו"ם בזמ"ז כיון שאינן רגילין לנסך לעכו"ם דינן כתינוק עכו"ם בזמן הש"ס ולכן יינם אסור בשתיה משום חתנות ומותר בהנא' ובמקום צורך יש לסמוך על זה ולכן מותר לגבות בחובו סתם יינם וכן אם עבר וקנה מותר למכור אבל לכתחלה ראוי לאסור שלרוב הפוסקים גם בזמה"ז סתם יינם אסור גם בהנה וכן ראוי לכל בעל נפש להחמיר ויצליח (סימן קכ"ג סעיף א') וכן שאין להשכיר עצמו או ביתו או בהמתו או כליו או לשמש ולמזוג לעכו"ם ביי"נ או להיות תורגמן וסרסור ואפי' לשמור בחנם חביות של יי"נ אע"ג שפטור אם נשברה או נאבדה ואפי' לא יחזיק לו טובה מ"מ אסור שאם תשבר או תאבד מתוך שמירתו מיצר הישראל נמצא שהוא רוצה בקיומו ומצוה לבטל ע"ז ומשמשי' (סימן קל"ג סעיף א' וסעיף ג' בט"ז וש"ך) וכן לא יתן יין בכלי לעכו"ם המכריז להטעימו שכיון שנגע בו נעשה יין נסך וכשמכריזו ומטעימו ומראהו נהנה הישראל מיי"נ (שם סעיף ה') וכן בכל מקום שאין הפסד ראוי להחמיר ולאסור בהנאה רק אין בידינו למחו' ביד העושין מו"מ בסתם יינם כיון שיש מקילין אפי' לכתחל'. וכ"ש בעתים הללו שהעניות מצויה: