במה שכתבנו (פתיל תכלת עמ' נ) ובאמת נראה מפורש כסברת רש"י ז"ל דמותר אינו נקרא אלא דבר שיש בו איסור והיתר, מלשון הש"ס במס' שבת (קח.) דשאל ליה קרנא לרב מניין שאין כותבין תפילין אלא על עור בהמה טהורה בלבד, אמר ליה דכתיב (שמות י) למען תהיה תורת ה' בפיך מן המותר בפיך יעו"ש, ומדדייק מינה דרק על עור בהמה טהורה כתבינן, ולא אמר דבא להוציא רק עור בהמה טמאה, אבל על הנייר דג"כ אין בו איסור אכתי מנין דלא כתבינן, שמע מינה דבדרשא זו אימעוט נמי נייר דלא כתבינן, והיינו דמותר בפיך לא שייך לומר אלא בדבר שיש בו איסור והיתר, אבל בדבר שאינו בר מינא דאכילה כלל לא שייך כלל לקרותו מותר כו':
העירו עלן, אדדייקית מלישנא דמימרא דקרנא ורב, דייק לאידך גיסא מלישנא דברייתא, דמייתי (שם) בתר הכי, וזו שאילה שאל בייתוסי אחד את רבי יהושע הגרסי מניין שאין כותבין תפילין על עור בהמה טמאה דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך מדבר המותר בפיך, אלמא משמע להדיא מסידור לשון חז"ל דמהא דכתיב למען תהיה תורת ה' בפיך לא ילפינן אלא רק דלא כתבינן על עור בהמה טמאה, והיינו דהא דלא כתבינן אנייר ידעינן מהלמ"מ שיהיו כותבין על עורות ע"כ:
ואנו תמיהין על מי שהעיר כן אם יש לו מוח בקדקדו, דאטו לישנא דברייתא הוא דנידוק מינה, הא לישנא דביתוסי הוא דהברייתא מייתי ליה, וכי אנן אלישנא דביתוסי ניקו ונסמוך, ודאי עדיפא לן למידק מלישנא דאמוראי קרנא ורב, ומה שהעיר דלנייר לא צריכנא, לילף ממיעוטא דקרא דהא הלמ"מ הוא, נמי לא קשיא מידי, וכמו שנתבאר במאמרנו שפוני טמוני חול עמ' ח, דכל מה שהוא מהלכה איבעי לן לאשכוחי ליה ג"כ סמך מקראי יעו"ש ולהכי שאלו מניין:
שוב מצאתי בחידושי חתם סופר למס' שבת שיצא לאור זה זמן לא כביר, כמו שנה אחר הדפסת מאמרינו פתיל תכלת, שהעמיס סברתינו זו דמידי דלאו בר אכילה אימעוט ממן המותר בפיך בדברי התוספות במס' שבת (עט: ד"ה תפילין אגויל מי כתבינן) יעו"ש שדבריו מוכרחין שכך הוא שיטת התוס' ושבח ותהלה להשי"ת שכוונתי לסברת התוס' ז"ל כפי מה שביאר כוונתם החתם סופר ז"ל: