במה שנתבאר (פתיל תכלת עמ' פב) לתמוה אמהרש"ל בים של שלמה במס' ב"ק דאהא דמשני הש"ס (שם צג:) בקלא אילן דלא עבר, סיים הוא ז"ל, וק"ו בתכלת שהוא נגד לשון התוס' ז"ל במס' זבחים (צה.) שכתבו אבל מעיל דכ"ג שהוא תכלת אינו יכול לכבסו על ידי צפון משום דאמרינן במס' נדה (דף סב) דאפילו צבעא נמי מעביר יעו"ש, הרי להדיא דתכלת עוברת על ידי צפון יעו"ש. כעת נראה דיש ליישב בפשיטות, דמהרש"ל ז"ל מפרש בקלא אילן דלא עבר לא דלא עבר כלל קאמר, אלא דלא עבר לגמרי קאמר דנהי דעובר ודיהה קצת על ידי צפון כיון דלא עבר לגמרי לא הוי שינוי החוזר לברייתו, וע"ז קאמר וק"ו בתכלת דאינו עובר לגמרי על ידי צפון. ומה שכתבו התוס' דתכלת עובר על ידי צפון, דאפילו צבעא נמי מעביר, היינו דעובר קצת ומתקלקל ונעשית דיהה ממה שהיה, אבל אין הכי נמי דאינו עובר לגמרי. אלא דבמאמרנו (שם) הוי משמע לנו טפי לפרש לישנא דהש"ס בקלא אילן דלא עבר, ולשון התוס' ז"ל אפילו צבעא נמי מעביר בחד פירושא דבחדא גווני איירי ובהעברה דלגמרי מיירי, דסתם לשון עבר משמע לגמרי, וכהאי דתנן במס' נדה (סב.) עבר או שדיהה, מיהו אין זו תימא אם מהרש"ל ז"ל לא משמע ליה הכי, דהרבה כיוצא בזה מצינו בש"ס לשון אחד בפירושים מתחלפים: