במה שכתבנו במאמרנו פתיל תכלת (פרט השביעי עמ' קלא ושם) שמנהג חמש הקשרים הוא מקדם קדמתה גם בזמן שהיה תכלת, כעת מצאתי הדבר מפורש שהוא כן בדברי רבינו נסים גאון ז"ל בפתיחתו לספר המפתח, וז"ל: ואומר לא סרה הקבלה והמסורת משומרת בין האומה, וכאשר היה האדם קורא ועשו להם ציצית היה אומר כי זו הציצית נשים אותה בכנף הטלית, מספר חוטים ח' ויש בה חמשה קשרים כו' יעו"ש, הרי שכתב להדיא שמנהג החמשה קשרים הוא בקבלה ומסורת מעולם, ומבואר ג"כ מנהג החמשה קשרים בתקוני זוה"ק (תיקון עשיראה) וז"ל וכד ישראל אמרין שמע ודאי חיון שמטין גדפייהו, באן אתר בכנפי מצוה דאתמר בהון על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה דאיהו כגוונא דמעיל האפוד דפעמונים ורמונים אינון לקבל תליין וקשרן שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה ואינון ה' קשרים לקבל שמע ישראל כו' יעו"ש, ופנימיות זה המאמר יתבאר קצת בעזהש"י לקמן (פרט ג' סימן א') יעו"ש מיהו גם בפשטיות הענין כמה מילי מעליותא אשכחינן בה בריך רחמנא דסייען, [א] שמנהג חמשה קשרים היה בזמן התכלת, ואם שכבר נתבאר זאת במאמרנו (שם) מהרעיא מהימנא, מיהו מכאן מבואר יותר ושאינון רמיזין בפעמונים ורימונים שבמעיל שהיו שבעים ושנים, עיין בויקרא רבה (פ' כא) וחליין וקשרין שבציצית הם ג"כ שבעים ושנים, [ב] מכאן מקור נפלא למה שכתב הרמב"ם ז"ל (פ"ט מה' כלי המקדש ה"ג) המעיל כולו תכלת כו' ואין לו בית יד אלא נחלק לשתי כנפים מסוף הגרון עד למטה כדרך כל המעילים ואינו מחובר אלא כנגד כל הגרון בלבד כו' יעו"ש, והראב"ד תמה על זה זו מנין לו. ומרן הקדוש ז"ל לא העיר מקורו אלא כתב ואפשר דבאיזה ברייתא מצא כן, ובספר מנחת חינוך (מצוה צט) הקשה בזה עוד, דלמה שכתב הרמב"ם ז"ל היה במעיל ד' כנפות ולא מצאנו שהיה בו ציצית, וא"כ קשה בש"ס דערכין (ג:) הכל חייבין בציצית כהנים לוים וישראלים פשיטא, כהנים איצטריך ליה סד"א כו' והני כהנים הואיל ואישתרי כלאים לגבייהו לא ליחייבו קמ"ל כו' יעו"ש, ולדעת הרמב"ם ז"ל דהמעיל היה בת ארבע כנפות, א"כ בפשיטות טפי הוי ליה למימר כהנים איצטריך ליה, הואיל דפטרינהו רחמנא מציצית במעיל, לא ליחייבו גם בשאר בגדים בת ד' כנפות, קמ"ל כו', יעו"ש שתירץ דלהכי מעיל פטור מציצית כיון דהוא הקדש לא הוי ככסותך יעו"ש, ולדעתי אין תירוצו מספיק, כיון דקי"ל בגדי כהונה ניתנו להנות בהן, כדפסק הרמב"ם ז"ל (שם פ"ח הי"א) שפיר כסותך קרינן ביה, אמנם מקור דברי הרמב"ם ז"ל הוא מהזוה"ק כאן, דמבואר להדיא דמעיל היה ארבע כנפות, כדקאמר על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה, דאיהו כגוונא דמעיל האפוד וסיים שולי המעיל אינון לקבל כנפי מצוה, והיינו דרימונים התלויים בשולי המעיל שעשויים מחוטי תכלת וארגמן ותולעת שני, היה במקום ציצית דחוטי לבן ותכלת, וכדקי"ל במס' מנחות (מא:) טלית שכולה תכלת מביא תכלת ודבר אחר ותולה בה, ומיושב שפיר קושית המנחת חינוך ג"כ. [ג] ונראה דמזה יצא לו נמי להרמב"ם ז"ל מה שכתב (שם פ"ט ה"ד) ומביא תכלת וארגמן ותולעת שני כל מין משלשתן שזור שמנה, לפי שנאמר בשוליו משזר נמצאו חוטי השולים ארבעה ועשרים ועושה אותן כמין רמונים כו' יעו"ש, שמבואר מלשון הרמב"ם ז"ל שלא היה שזור כל המינים ביחד, באופן שיהיה החוט כפול כ"ד, אלא כל מין ומין היה שוזר בפני עצמו כפול שמונה, ומזה רצה המשנה למלך (שם פ"ח ה"ג סוד"ה ועוד יש לדקדק) לידון בדבר החדש, דדעת הרמב"ם ז"ל הוא בכל הבגדים כן כשהיו ממינים הרבה לא היה שוזר החוטין מכל המינים כאחת, אלא כל מין ומין היה שוזר בפני עצמו ודיו, וסיים אך רש"י בפ' תרומה כתב בפירוש שכל הד' מינים היו שזורין יחד כ"ד כפלים לחוט, וכ"כ שם הרא"ם, וכן נראה מדברי רש"י בסוגיית הגמרא דיומא (עא:) וכ"כ בפירוש הסמ"ג (עשין קעג) יעו"ש ע"כ, אכן לע"ד נראה שאין כאן מחלוקת, דודאי בשאר בגדים גם להרמב"ם היה החוט מכל המינים שזורין יחד כאחת, כדעת רש"י וסמ"ג ורא"ם ז"ל, ודוקא ברמונים שבמעיל דקדק הרמב"ם ז"ל לכתוב כן, שהיה כל מין בפני עצמו ויצא לו זה מברייתא דתקוני זוהר הנ"ל, שמבואר להדיא דהרמונים הם במקום ציצית ממש בכנפות המעיל. [ד] מדברי הזוה"ק הללו סמך נפלא למנהג המהדרין לעשות חוטי הציצית כפול שמונה, ונזכר מנהג זה דרך העברה בתוך לשון הזהב של הרמב"ם ז"ל (פ"א מה' ציצית ה"י) שכתב אפילו אם היה החוט כפול משמונה חוטין, ושזור עד שנעשה פתיל אחד, אינו נחשב אלא חוט אחד ע"כ, משמע שכן היה המנהג לעשות החוטין כפול שמונה, וכן מבואר מנהג זה בפרי עץ חיים (ריש שער הציצית), ומאין שורש מנהג זה, ונראה שנובע מדברי הזוה"ק הללו, דהרמונים הם במקום ציצית בארבע כנפות המעיל וכתיב בהו משזר, וילפינן במס' יומא (עא.) שהיה חוטן כפול שמונה מה שלא נמצא דוגמתן בשום אריגה שבמקדש ובגדי כהונה עוד יעו"ש, ומינה דחוטי הציצית נמי מצותן שיהיה חוטן כפול שמונה, וזה ברור ונכון: