פתיחה
הנקרא פרק הישוב והבנין
טרם עסקי בעזה"י במצות עשה דישוב ובנין הארץ אקדים לפרק ההוא.
א') זה לשון הגאון בעל עזרת כהנים על מסכת מדות בהקדמה: נשא נא לבבינו ונשים עצה ונחקורה אולי כל המאורעות הקשות הפוגעין בנו מרעין בישין פגעים בישין וכיוצא בהן הן הן הדופקים כפטיש על דלתי שערי לבבינו ומקיצין ומעוררין אותנו משינת ההתרשלות והן הנה חלף ניב שפתי הנביאים בזמן המוקדם זה שנים קדמוניות וכמאמר חז"ל בספרים הקדושים דשליחות התוכחה אשר היתה בפי הנביאים בימי קדם עת הנבואה פרצה בישראל נמסרה כהיום בידי יסורים וחלאים רעים כמדומה הוא בזה"ק (ואני הכותב מחבר ספר נוכחי מצאתי בביאור כן במד"ר וארא פרשה יו"ד וז"ל המדרש שם א"ל הקבה"ו לנביאים מה אתם סבורים אם אין אתם הולכים בשליחותי וכי אין לי שליח ויתרון ארץ בכל היא אני עושה שליחותי אפילו ע"י נחש אפילו ע"י עקרב ואפילו ע"י צפרדע תדע לך שכן שאילולא הצרעה האיך הי' הקב"ה פורע מן האמוריים ואילולא הצפרדע האיך הי' פורע מן המצריים הה"ד הנה אנכי נוגף וגו' מהו הנה אנכי נגף אמר הקב"ה הריני דוחק עליך את המכות כמה דתימא וכי יגוף שור את איש עכ"ל הרי בביאור דכל פגעין ומרעין בישין המה חלף ניב שפתים של הנביאים) ואעיד עדים על בירור ואמיתית דברינו בזה בעליל אמיץ בדברי חוזינו הקדושים הלא ראו נא איך כמו אלה עוררו ג"כ נביאנו הקדושים את לב אבותינו בימי התחלת בנין בית שני ואמרו להם בשם ה' בעת היותם דוממים ובטלים ממלאכת הבנין בעצת השוטנים מצרי יהודה וירושלים אשר בכח ואדרע יחיל בטילו המו ויעוררו אותם הנביאים בשם ה' ואמרו להם העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב שימו לבבכם על דרכיכם זרעתם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה וגו' יען מה נאום ה' צבאות יען ביתי אשר הוא חרב ואתם רצים איש לביתו על כן עליכם כלאו שמים מטל והארץ כלאה יבולה ואקרא חורב על הארץ יעיין שם ברש"י ואחר התעוררם לבנות המקדש אמר להם הנביא ועתה שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה מטרם שום אבן על אבן בהיכל ה' מהיותם בא אל ערימת עשרים וגו' מן היום הזה אברך וגו' כאומר ראו נא החילוק וההפרש בין המוקדם ובין ההוה ותראו כי בזכות בנותכם את הבית יהפכו היסורים והצער לברכה ובאמת אז לא לבד בגופניות לבד נתברכו אלא גם בנפשיות כי נתגדלו אז גם במדרגות גבוהות להפוך כל מרע לטוב כידוע והגם כי בתחלת ביאתם לארץ ישראל היו במדרגה קטנה כי עיקר החרש והמסגר נשארו בבבל ואני המחבר אוסיף עוד על דברי הגאון עזרת כהנים כי לא לבד שהיו הבאים במדרגה קטנה כאשר כתב הגאון ז"ל רק שהיו במדרגה פדותה מאד וגרועים ביותר כאשר כתב הרד"ק ריש מלאכי וזה לשונו כי הדור העולה מבבל היו רובם מחזיקים כמעשים שאינם טובים שהיו נושאים נשים נכריות כמו שהוכיחם עזרא בזה וכן מלאכי הוכיחם בזה כמו שאמר ובעל בת אל נכר וכן בחלול שבתות לא היו נזהרים ובדברים אחרים כמו שכתוב בספר עזרא עכ"ל ומקרא מלא דבר הכתוב בעזרא ט' נגשו אלי השרים לאמור לא נבדל העם ישראל והכהנים והלוים מעמי הארצות כתועבותיהם לכנעני וגו' ופרש במצודות רצה לומר עודם עושים כתועבותיהם של הכנענים עיי"ש עיין קידושין ד' ע' ע"א אלה העולים מתל מלח וכו' ולא יכלו להגיד בית אבותם וזרעם אם מישראל הם (כאמור בעזרא) תל מלח אלו בני אדם שדומים מעשיהם למעשה סדום שנהפכה לתל מלח פרש"י מעשה סדום שהיו מגלה עריות דכתיב רעים וחטאים רעים בגופם וחטאים בממונם עכ"ל הרי מזה יש לראות דעד כמה היו גרועים ועיין ספורני שה"ש בפסוק אל גינת אגוז ירדתי שהקב"ה התרעם אל חגי זכרי' ומלאכי שנשארו בבבל ולא עלו לארץ ישראל שהקב"ה אמר להם יען שאנשי מעשה נשארו בבבל ולא עלו רק הגרועים אין יכול להשרות שכינתו בתוכם וביקש מהם להשתדל אצל אנשי מעשה שיעלו ג"כ לא"י ואז ישרה שכינתו שם עיי"ש בספורני ועיין בספר העקרים למהר"י אלבו פכ"ב מאמר ג' שכתב לא עלו עמו (ר"ל עם עזרא) אלא מתי מספר והגדולים שבישראל והחכמים והמיוחסים כולם נשארו בבבל עכ"ל ולשון רש"י כתובות כ"ה ריש ע"ב רובן נשארו בבבל עיי"ש והיינו רוב בכמות ורוב באיכות) אכן אח"כ אחר איזה שנים אדרבה נהפך הדבר ורק מציון שאלו תורה כל זה קדושת המקדש סבב עיין בספר פרקי היכלות מגודל מדרגתם עוד מצינו בדברי חז"ל דאנשי בית שמש נענשו עונש גדול על התרשלותם מלחזר אחר הארון שהי' שבוי בידי פלשתים שבעה חדשים וכדאיתא ביפ"ת הקצר במד"ר במדבר פ' ה' שכתב שהי' עונשם על שלא היו מחזירים על הארון להשיבו לפי שהם היו קרובים יותר לפלשתים מכל ערי ישראל ואמרו שם במדרש פ' נ"ד וז"ל אמר הקב"ה אלו תרנגלתם של אחד מהם אבדה הי' מחזר עליה כמה פתחים להביאה וארוני וכו' אני אשגיח עליו ע"כ, וכל זה הי' רק על בקשת הארון לבד ומבלי הלוחות וכמו שיבואר לקמן מכש"כ על בית המקדש כולו עם הלוחות וכל כלי הקודש על אכו"כ מחויב לדרשו עיי"ש שהאריך בזה בנפלאות דאיך החיוב מכל ישראל להשתדל לבא לא"י כדי לזכות לבנות בית המקדש וכתב דכבר נרמז בששת ימי בראשית דזה עיקר בקשת ישראל וצפויים וכמאמר חז"ל בב"ר פי"ג על מה שא"ה וכל שיח השדה טרם יהי' בארץ ר"ל כל תפלתן של ישראל אינה אלא בית המקדש מתי יתבני בית מקדשא עוד אמרו חז"ל בב"ר פ' נ"ו שהקב"ה בעצמו מאז בימי אברהם וודאי גם קודם לזה הי' מתפלל על בנין בית המקדש ובעיקר הבנין ודאי על כל ישראל בצירוף כאחד הוטל המשא ואדרבא יד כולם שוה בזה ואינו כשר עפ"י יחיד ואך מלאכת רבים היא והכל חייבים בה וכדברי הרמב"ם בה' בית הבחירה שכתב והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמם ובממונם אנשים ונשים שיי"ש וכמצינו בדוד המלך שגבה הכסף מכל שבטי ישראל לקנות מקום המקדש והי' הקפדה בזה שתהא יסוד הבנין דווקא מכל ישראל ביחד ועיקר היא הקרקע דכיון דקרקע הוא של כולם כל הבנין נגרר אחריו עיי"ש שהאריך מאד בזה והוכרח ממדרש שאנחנו בעצמינו נבנה הבית המקדש דלעתיד וכתב דהי' לו בזה הוצעת דברים לפני כבוד קדושת הגאון הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא פרישא אדמו"ר שליט"א ואמר לו בפירוש בפיו הקדוש שאנחנו בעצמינו נבנה בית המקדש ואחר כך בעת התיקון הגמור היינו בביאת המשיח יבנה מאליו מהשמים בנין יחזקאל עיי"ש דכן שמע מפי האדמו"ר מהר"י מראדזין זצוק"ל עכ"ל הגאון בעל עזרת כהנים שהדפיס ספרו בשנת תרל"ב.