ט"ז) הנה באלו בעלי התנועה שהתנועעו בראשונה לעלות לארצינו הקדושה ולהתיישב בה ואחוזת מרעהם שעומדים בעוה"ר ברגל חלושה מאד בדת תורתינו הקדושה וכמעט נתקו כל קשר עמה ואעפי"כ אנו רואין שלא רצו לבחור איזה אדמה מחלקי האדמה ולעשות ממנה ישוב להתיישב בה ורק בחרו בארץ אבותינו בארץ הקדושה ומוסרין נפשם עליה כאשר מעשה רב מוכיח על זה דכמה וכמה מן קלי הדעת הערו נפשם למות בעדה ואין מספר להקרבנות שהקרבו נפשם על מזבח האדמה הקדושה וזכרה להם אלוק לטובה על זאת והיא פלא לכאורה כיון דאין מחזיקים בתורת אלקינו מה להם לארץ ישראל שהיא מקודשת רק ע"י קדושת התורה דעיקר התורה היא רק בא"י וכמו שהבאתי לעיל בשם האיש האלוקי מהר"ם קורדאוואריא וגם משה רבינו נתאוה ליכנס בה רק בשביל קדושת התורה כידוע מחז"ל וכן אברהם אבינו נתאוה אליה רק כדי להתחכם בחכמת התורה דאין תורה כתורת א"י כמאמר חז"ל וכיון דאילו בעלי התנועה אינם מחזיקים בעוה"ר בתורת ה' מה להם לא"י והוא פלא לכאורה.
אך פשר דבר זה למדתי מדברי האלוקי במגיד מישרים פ' שלח שביאר שם המלאך לרבינו הב"י כל ענין שילוח מרגלים שהי' בימי משה וזה לשון המגיד מישרים שם אור ליום שבת כ"ג לסיון ה' עמך גבור חיל וכו' והנה בפרשתא דא איכא למידק אמאי איכתיב שלח לך אנשים דמחזי כתפקידתא דקב"ה הוא ולא אתערותא דישראל ואלו במשנה תורה כתיב ותקרבון אלי כלכם וגו' ותו אמאי הוה צריך לאללא ארעא כגוונא דסדר להו משה רבע"ה השמנה דוא ואם רזה וגו' דמשמע דאי לא הות שמנה ולא טובה לא הוו סלקין ותו דהוה מתחזי דעייל מרע"ה טעותא בלבהון דלא ליהמנו לקב"ה דאבטח להו אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ואיהו אמר להו השמנה הוא אם רזה.
אבל ברירו דמילתא כמא דאימא ובהכי יתייתיבון כמה ספיקי דאקשו המפורשים הלא לך למינדע דישראל משום דנסיאו כמה נסיוני קמיה דקב"ה אתחייבו דלא למיעל בארעא אלא דברוב רחמיו וחסדיו הכניס בלבם דיבקשו לשלוח אנשים לרגל את הארץ ואי הוו זכאין בההוא שליחותא כדקא יאות הוו מעייל להו לארעא בההוא זכות ולבתר הכי הוה מיתפרע מינייהו חובייהו קדמאי זעיר זעיר וכדי למירמז דהקב"ה איהו דעיול בלבייהו למתבע האי שאלתא משום הכי לא כתב קרא הכא דקרבו אליו כולם כדכתב כמשנה תורה, ופקיד דישלח כל נשיא בהם כלומר כל רברבי חכימאי די בהון ויהושע יוכיח כי הוה רבא באורייתא ודוגמת כן הוו כלהו ואמר להם משה דיחזון השמנה היא וגו' ומשום דידוע דודאי היא שמנה וטובה ויש בה עץ ורמז רמיז להו דיספרון בשבח דא"י כי הוכי דיכספין ישראל למיעל בה ועי"כ יזכון למיעל בה עכ"ל הצריך לעניניני ועוד האריך שם הרי לפי דברי המלאך הקדוש הנ"ל שכל דבריו הוא דברי אלקים חיים יען שישראל שבאותו דור מפני ענותיהם לא היו כדאים ליכנס לארץ ושי"ת אעפי"כ הי' רוצה להביאם שמה כדי לקיים השבועה שנשבע לאבותינו לתת לזרעם את ארץ נחלתם הכניס בלבם שישאלו ממשה שאלה זו על שילוח מרגלים ומשה רבינו הסכימה דעתו לדעת הקב"ה ושלח וסידר להם סדר על מה לרגל השמנה היא אם רזה ויען שידע שבאמת טובה ושמנה היא ערר דעתם שבבואם בחזרה יספרו בשבח ארץ ישראל ומגודל השמנות שיש בארץ ועי"ז יעוררו חשק וחמדה בלבות בני ישראל ובזכות החשק והכסיפה יהיו ישראל ראויין ליכנס בה זה תוכן דברי רבינו המגיד שם בבאור ענין המרגלים ויש ללמוד מזה דבזכות הכוסף והחמדה אל הארץ לבד כדאים ישראל לירש אותה עוד כתב שם המגיד מישרים דמשום זה בחר רק בגדולי תורה ולא בנשיאים דחנוכת המזבח משום חשש דימעלון בשליחותהון ואעפי"כ לא הועיל משה בזה ואף דהיו הגדולים יותר בתורה מעלו בשליחותהון וכמבואר בזהר הק' ובשל"ה משום נגיעת עצמם דהיו יראים ואמרו במדבר ראויין הן להיות נשיא וכשיכנסו לארץ יעשו נשיאים אחרים עיי"ש וזה יהי' למוסר השכל דאף הגדול היותר בתורה ובצדקות לא יאמין לעצמו כשמתנגד לתנועת בנין הארץ שרק לש"ש מתכוין כי ודאי אינו יותר גדול בתורה ובצדקות מהנשיאים ששלח משה ואעפי"כ מעלו בשליחותם מנגיעת עצמם ודוק והפוך בזה ותראה כי האמת כן וד"ל
עכ"פ אנו רואין כי שי"ת הכניס בלבן של ישראל לשלוח אנשים לא"י לטובתן של ישראל כדי לעורר בהם הכוסף והחשק לארץ הטובה ובזכות זה יהיו המה כדאים לכנס וליירש אותה ועפי"ז תבין גם את הנדון שלפנינו כי אין ספק שרק הקב"ה שחושב תמיד עלינו מחשבות טובות וכדי שלא ידח ממנו נדח הכניס החשק הזאת בלבות אחב"י אשר מכח ההתערבות בגוים באריכות הגלות החל הזה למדו מעשיהם שיחשקו ויכספו דוקא לארץ אבותינו וימסרו נפשם על זה ומשום זה בעצמו כדאים המה ליירש אותה ולהתיישב בה ובטח שמצוה גוררת מצוה שברבות הימים אחר שתתיישב בה הרבה מישראל יטהר הקב"ה את לבבם ויחזרו לעבודתו יתברך וכאשר הבאתי לעיל מרבינו האוה"ח הק' ומרבינו הח"ס זי"ע ועכ"י וזה ברורא דהך מילתא בעזה"י.