ל"ה) באגרא דפרקא להגאון קדוש ישראל מרנא צבי אלימלך זצ"ל באות ק"ח כ' שמעתי בשם צדיק אחד שביותר יש מעלה בישיבת ארץ ישראל כשיוצא מא"י לפי שעה ואח"כ חוזר לשוב לשבת בארץ טועם האדם בה קדושה יתירה בפעם שנית מבראשונה והיא לדעתי נלמד מאברהם אבינו שכל עיקר מדרגתו ועילויו הי' בפעם השני' ויעל אברהם ממצרים עכ"ל הק' ואני מוסיף על דברי רבינו עיין בחרדים שהביא מדרש שהקב"ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לא"י ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור ללכת לא"י עד חמש שנים ואותו חמש שנים הי' משתוקק לחזור ללכת והוא אמר זה הפסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר מוטב ללון במדבריות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ וקודם בואו אל הארץ לא הי' משתוקק אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ אז נכסוף נכסף וממנו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספים כמוהו עכ"ל והיא ראי' מפורשת לקבלת הצדיק הנ"ל, שבפעם שני' מרגישין קדושה יתירה מבפעם ראשונה ולפי"ד הקדושים הי' אפשר ליתן טעם לפסק הרמב"ם בה' בית הבחירה לענין קדושת א"י לגבי שביעית ומעשרות דבחורבן בית ראשון בטלה הקדושה ונפטרה מן התורה ממעשרות ושביעית אבל קדושת עזרא לא בטלה וגם אפילו היום שנלקח הארץ מידינו הארץ בקדושתה וחייב בשביעית ומעשרות מה"ת עי"ש ולהנ"ל א"ש דבעליה השניה נתפס הקדושה בה בגבורה יותרת מבפעם הראשונה עד דשוב לא חלף והלך ממנה לעולם אף דהקדושה לא הי' בשלמות כל כך כבראשונה דהא הי' חסר בה ה' דברים כידוע זה הי' מפני שלא הי' קיבוץ כל ישראל בתוכה כידוע אבל מה שנתפס בה נתפס בגבורה יותר גדולה מבראשונה ונראה ליתן טעם פשוט לקבלת צדיק הנ"ל דלמה טועמין בה טעם לשבח יותר בפעם שני' מפעם ראשונה דנקח דמיון באחד שהי' גמול עלי אמו תמיד המגדלתו ומטפלת עמו ולא הי' זז מלישב בחיק אמו אף רגע זה אינו יכול להוקיר את ערך גמולה עמו אבל אם נלקח מאתה באיזה סיבה ובא ליד אם חורגת על איזה זמן ויהי' טועם שם אצלה טעם של אם חורגת ויראה וירגיש את הגמול שגמלתו ואת התמיכת יד כהה שלה שהכל הי' ממנה באי רצון ורק מדוחק ולפנים ולא מרצון לבה ומה גם אם הרגיש את המקל רצועה שלה אשר בא לו ממנה בהשתפכות הנפש של שנאה עליו אז בשוב בחזרה אל חיק אמו יהי' יודע ומבין להוקיר ולהעריך מהו גמול עלי אמו ובפה מלא יאמר מה שאמר דוד המלך ע"ה אם לא שויתי ודוממתי נפשי כגמל עלי אמו כגמול עלי נפשי ומרגיש שנפש אמו קשור בנפשו ויותר ערב לו הלחם צר שמושיט לו אמו מזבחי ריב שנתנה לו האם החורגת ועתה שכבר הבאתי שחו"ל הוא בחינת אם חורגת וא"י אם אמיתית בנקל להבין מדוע טועמין טעם לשבח יותר בשוב שנית לא"י משלא הלך ממנה לעולם ועיין בירושלמי סנהדר' פ"ב ה"ד דדרש על פסוק הנ"ל שאמר דוד אם לא שויתי וכו' כדין ינוקא דנחית ממעי אמיה כן הוות נפשי עלי ורצה לומר כן מרגישין בארץ ישראל דנחית ממעי אמיה דא"י הוא אמו ונחית ממעיה עיי"ש, וכמוני היום שטעמנו הטעם של אמנו החורגת בארצות הגולה במדה היותר גדולה די והותר על ידי כוס התרעלה ששמה לפנינו בימינו אלה בכל מלוכות אירופא ומצינו ושתינו את שמריה אין ספק שכל יליד ישראל יעור משינתו ויתחזק בו השאיפה והגעגועין אחרי אמו הנכונה והאמיתית שהוא ארצינו הקדושה ולא ירצה להשאר עוד פה בגולה אפילו אם יתנו לו כל חללי דעלמא ויתאמץ בכל עוז בכל נפשו ולבבו ובממונו לשוב ולחזור אל חיק אמו בעת היותר מוקדם שְיִמָצֵא לו ויאמר לעצמו כמו שאמר אברהם אבינו בעת השתוקקותו לשוב לארץ ישראל וכמו שהזכרתי למעלה ממד"ר בראשית פרק ל"ט מוטב ללון במדבריות של א"י ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ ועיין מדרש משלי בפסוק טוב פת חרבה ושלוה בה א"ר זו ארץ ישראל שאפילו אוכל אדם בכל יום פת חרבה ומלח ודר בא"י מובטח לו שהוא בן עוה"ב מבית מלא זבחי ריב זה חו"ל שהיא מלא חמסים וגזלות עיי"ש.