פ"ט) עוד איתא שם בפסיקתא ד"א למה יעקב מכל האבות כך שנו רבותינו במדה שאדם מודד מודדין לו למלך שהיו לו ג' אוהבים ובקש לבנות פלטין הביא לראשון אמר ראה המקום הזה שאני מבקש לעשות לי פלטין אמר לו אותו אוהב זכור הייתי אותו הר מתחלה הביא לשני ואמר לו זכור הייתי אותו שדה מתחלה הניחו המלך הביא אוהבו השלישי ואמר זכור הייתי אותה פלטין מתחלה אמר לו חייך שאני בונה אותו פלטין וקורא אותו לשמך כך אברהם יצחק יעקב היו אוהביו של הקב"ה אברהם קרא לביהמ"ק הר שנאמר בהר ה' יראה ויצחק קרא אותה שדה שנאמר ראה ריח בני כריח שדה ויעקב קרא אותו פלטין שנאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלקים אמר לו הקב"ה אתה קורא אותו בית עד שלא נבנה חייך שאני בונה אותו וקורא אותו בשמך בית יעקב לכו ונלכה באור ה' וכן והלכו עמים רבים אל בית אלקי יעקב ואף ירמיה אומר כן הנני שב את שבות אהלי יעקב ואף אסף קשט הדברים (ר"ל מאמת הדברים) ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב שנאמר הריעו לאלקי יעקב עכ"ד הפסיקתא.
נראה לי באור הפסיקתא בס"ד דשני אוהבים הראשונים שהיו קוראין למקום הפלטין בשם הר ושדה הי' כוונתם בזה לומר דלבנות פלטין למלך צריך שיהי' המקום מצד עצמו מוכן ומוכשר מקודם לקבל בנין נכבד כזה להיות פלטין למלך וע"כ הר ושדה פשוטה אינן מוכשרים לבנות עליהם פלטין למלך ע"כ אמר הראשון שזכור הייתי הר מתחלה והשני אמר זכור הייתי שדה מתחלה ר"ל הר פשוטה ושדה פשוטה ואינם ראויין מצד עצמן להיות נבנה עליהם פלטין המלך משא"כ האוהב השלישי אמר אני רואה בעין רוחי את הפלטין היינו שאין אני מביט על ההוה של עתה שהוא רק הר ושדה פשוטה רק על העתיד היינו שהפלטין יקדש את המקום ויגביהו לרום המעלה שיהי' ראוי לכבוד המלך ומדה זאת מאד הוטב לפני המקום עד שמפני זה יחד שמו של יעקב על הבית שיקרא הבית על שמו הרי שזאת מדתו של יעקב להעריך הדבר על שם העתיד אף אם עתה עוד איננו כדאי מצד עצמו אבל מכח העתיד להיות מקודש, כבר הוא מקודש גם כעת וע"כ הי' קורא יעקב את בית המקדש בית אלקים אף טרם בנייתו על שם העתיד ומדה זו מאד היא רצויה לפני הקב"ה עד שבשביל זה הקבע להיות הבית נקרא על שמו להודיע שהסכים הקב"ה על ידו במדה זו ומדה זו נוהגת בכל דבר ודבר וכן הוא אצלינו אם שאין שום זכות בידינו כי נתרשלנו בתורה ומצות בכל השנה שעבר ועתה בר"ה שצריך לנו לקבל את עול מלכות שמים עלינו איך נוכל לכנות את שי"ת למלך עלינו בלא היינו עושים רצונו יתברך בימים שעברו אך בהיותינו מקבלים שמהיום והלאה לעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם אז משום זה לחוד היינו משום העתיד נוכל לכנותו למלך עלינו וזה הי' מדתו של יעקב אבינו ע"ה לכנות את הדבר על שם העתיד וזה המכוון בפסיקתא הנ"ל ואף אסף קשט לדברים ולא הזכיר בתרועה אלא יעקב שנאמר הריעו לאלקי יעקב היינו על שם העתיד שאנו מקבלים עלינו לשמוע בקולו ולעשות רצונו על שם העתיד הזה הקב"ה הוא מלך עלינו גם עתה ומקבלים עלינו עול מלכותו ויה"ר שיהי' שנה הבאה עלינו לטובה שנת גאולה וישועה עכ"ד הדברים שחדשתי בר"ה שעבר הרי דיש לפנינו שני מדות טובות איך להגביה את אדם ההדיוטי משפל מצבו הרוחניי הראשון הוא בהתקשרו לשרשו שהוא יעקב אבינו שהוא כולו קודש משם יהיו נגרים בו מים חיים עד שיופיעו בקרבו חיים חדשים בשפע קדושה והשני הוא על שם העתיד מתקבל תיכף בתחלה וכל שני מדות הללו יש בעולי הארץ של זמנינו אף אם הדיוטים ופשוטים המה או אפילו גרועים ביותר ח"ו כי מצינו שיעקב אבינו הוקיר את ישיבת הארץ יותר מכל הון דעלמא דהרי נתן כל רכושו הגדול שהי' רכוש מופלא ומופלג מאד לעשו ואמר אין נכסי חוץ לארץ כדאי לו וגם מסר נפשו על מ"ע דישוב הארץ כמבואר במדרש ועתה הני העולים מוסרים נפשם על חיבת הארץ כידוע ע"כ בזה המה מתקשרים אל שורש יעקב וקישור זה יגביהם גם ברוחניות ועוד הא יעקב דן על העתיד ובעתיד כבר הבטיחו לנו חז"ל וכמו שכ' הרמב"ם שהבאתי בפנים ומשם עוד גדולינו שה' יכון את לבבם וישלח בהם רוח טהרה לעשות רצונו בלבב שלם אחר הקיבוץ שיהי' בא"י ע"כ פשוט וברור שמצוה לכל ישראל להשתתף עמהם ויתקדש ש"ש ע"י כלל כל ישראל וכמו שאנו אומרים בתפלתינו הקדושה בימים נוראים ויעשו כלם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם כמו שידענו ה' אלקינו שהשלטן לפניך עוז בידך וגבורה בימינך ר"ל אם כל ישראל המה באגודה אחת אז מוסיפים לו בזה כביכול עוז וגבורה שהוא השליט בעולם ומגביה קרננו עד למעלה אכי"ר, וכמו שהביא הרמב"ן בפסוק ויהי בישורין מלך בהתאסף יחד שבטי ישראל מדרש אימתי הקב"ה מבוסם למעלה כשישראל באגודה אחת למטה ובזה נשלם פרק זה השלישי יום כ"ג אלול שנת תש"ג פה עיר הבירה בודאפעסט ושי"ת יקיים קרא כדכתיב ביום השלישי יקיימנו ונחי' לפניו בב"א.
השמטה לפרק השלישי
בא אלי אחד ובידו ספר פתוח ואמר לי שארשה לו להראות לי מה שכתוב בספר הקדוש הלזה נטלתי הספר מידו וראיתי שהוא הספר דברי יחזקאל מרבינו הקדוש משינאווע ז"ל והראה לי דעת רבינו איש אלקים כענין בנין ישוב הארץ שאין דעתו נוחא מזה לעבוד שדות בארץ ישראל רק לראות לחזק ישוב הארץ בהרבות לשלוח שקלי קודש ליושבים על התורה ועל העבודה עד ירים ה' קרנינו וישוב שבותינו במהרה בימינו עכתו"ד שם בסוף הליקוטים והשבתי לו כך דע מה שכתב רבינו הח"ס בחידושיו לחולין דף ז' וז"ל דעיקר שמוש התלמידים אצל רבם הוא לדמות מילתא למילתא וז"ל הרא"ש הובא בב"י בבד"ה ביו"ד סי' רמ"ב וי"ל דעכשיו נמי אין כל מעשה בא בגמרא אלא שמדמה מילתא למילתא ואיכא למיחש שמדמה מה דלא דמי עכ"ל שם ועל זה נהגו כשאדם מחדש דבר אומרים בלשון אשכנז גלייך או אום גלייך פי' דומה או אינו דומה שהדמיון עולה יפה או אינו עולה יפה והיות הסברות עמוקות ודקות כחוט השערה לחלק בין זה לזה ועי"ז יתרצו כמה קושיות שיודע לחלק ביניהם מה שהי' בעיני התלמידים דומין זה לזה יבוא רבו וחקרו שאין זה דומה ומורה להתלמידים הסדק שבין זה לזה וזה הוא חילוק שהי' רב מראה לתלמידים החילוק וההפרש בין הסברות שהי' נראה להם במושכל הראשון שהם דומים זה לזה ומזה ילמדו דרך האמת בהוראה עכ"ד הקדושים הצריך לעניננו הרי דעיקר ההוראה בדבר הלכה למעשה תלוי בדמיון מילתא למילתא שיהא דומה ממש להא שרוצה ללמוד ממנה לנדון שלפניו שיהא דומה לו בכל תנאיו ופרטיו ואם יש שינוי ביניהם אף בהפרש מעט אף דקה מן הדקה כבר נשתנה הדין ואין למידין זה מזה ועל כן אם היו תלמידים שלא שמשו די צרכם וחשבו שהדברים דומין זה לזה ורצו ללמוד דבר מדבר בא חכם וחקרו והראה להם בעליל שדמיונם אינו עולה יפה ובטל הדין שדנו בתחלה לאסור או להתיר ואחר שהקדמתי לך דבר זה העיקר בהוראה אשוב לך על המציאה שחשבת למצוא סתירה לכל דברי מדברי הספר הקדוש הנ"ל שהראית לי דע בני כי דברי רבינו משינאווע הללו אינם חדשים לי וכבר לעיל באות וא"ו רמזתי עליהם וחלקתי בין זמנו לזמנינו ושאין ענין חיינו כונתי זמן הייתנו שאנו חיים בו דומה לזמן וענין שהי' הוא ז"ל הי בו וכתבתי לעיל בזה הלשון וכן מה שכתב רבינו הקדוש משינאווע בסוף ספרו דברי יחזקאל הוא מדבר משעתו שהי' לישראל פה בגולה מנוחה אבל לא כן עתה בזמיננו שניטל מאתנו כל חיותנו ממש גם רבינו הח"ס ואהבת יונתן ורבינו משינאווע יודו שזה הוראה מן השמים שנעזוב את ארצות הגולה ונקומה ונעלה אל ארץ אשר ה' אלקינו דורש אותה ושזה רצונו כעת עכ"ל שכתבתי שם ועיין שם נאות ד' ה' וא"ו מה שהארכתי להוכיח שכל מה שאירע לנו בזמנינו הוא הוראה מן השמים לכך לשוב אל ארץ חמדתינו עכ"פ הרגשתי מעצמי בהמציאה שמצאתי וחלקתי בהדמיון שרצית לדמות מילתא למילתא והראיתי לדעת שאינם דומים זה לזה וממילא אין למידים משם לנדון שלפנינו ודברי כראוי מוצקים להלכה ולמעשה.
וכעת אוסיף בעזה"י עוד ראי' על אמיתת דברינו מרבינו הקדוש בעל השל"ה בפרשת לך לך שביאר את דברי רש"י שכתב על מארצך והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד לחרן אלא כך אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך עכ"ל רש"י ז"ל וכתב רבינו השל"ה וז"ל הקב"ה ידע באברהם שמקיים כל התורה כולה ואפילו כל דברי רבנן ובודאי הי' מחמיר בכל החומרא ואפשר שהי' מחמיר ג"כ שלא יעלה לארץ ישראל לדור שם בקביעות לקיום דברי רב יודא בכתובות האומר העולה מבבל לא"י עובר בעשה שנאמר בבלה יבואו ושם ימותו ועניני אברהם אבינו היו כולם רומזים על העתידות אף שעדיין לא היו על כן צוה הקב"ה מתחלה שיעקור דירתו ממקומו הראשון שהוא בבל ובא לחרן שאין לה דין בבל ומאחר שהי' דר בחרן אז אמר לו הקב"ה צא והתרחק עוד כי אז מותר לך לעלות לא"י כי רב יודא לא אסר אלא לעלות מבבל לא"י משום דכתיב בבלה יבואו ושם ימותו אבל משאר ארצות מותר לעלות לא"י ואין להקשות מה היתר הי' לילך מבבל לחרן מאחר דכתיב בבלה ינואו ושם ימותו ואם אסור לילך לקבוע דירה בא"י ק"ו לשאר ארצות וי"ל בזה הי' להצלת נפשות כי אין סומכין על הנס מאחר שהושלך לכבשן האש זהו רומז צא והתרחק עוד כדי שיקבע דירה תחלה בחרן ואח"כ יעלה משם לא"י עכ"ל הרי דאם דאברהם אבינו הי' מחזיק באיסור עשה דרב יודא דאסור לצאת מבבל לא"י וכש"כ לשאר ארצות עכ"ז הכריחו השי"ת לצאת מבבל ולא להשאר עוד שם יען שבא שם בסכנת נפשות שהושלך לכבשן האש אם כי הצילו השם אך כיון דההצלה הי' בדרך נס אסר לו שי"ת להשאר עוד שם והכריחו השם להתרחק משם ולילך לא"י ואף דיש איסור עשה בההליכה משם שהי' בבבל דכתיב בבלה יבואו ושם ימותו אך כיון דלהצלת נפשות יחשב לו בהליכה משם הי' מותר לו לצאת דפקוח נפש דוחה כל האיסורין שבתורה כדילפינן מקרא דוחי בהם ולא שימות בהם כיון דהצלתו הי' בדרך נס ואין סומכין על הנס מכאן ולהבא על כן הי' אסור להשאר עוד שם משם ולהלאה כיון שבא פעם אחת בסכנה מדי היותו שם ואף שאחר הנס שאירע לו באור כשדים היו הכל חרדים ויראים ממנו והכירו בו שאיש אלקים הנהו ושהשגחה עליונה משגחת עליו בעין פקיחה וכולם היו מגדלהו ומנשאהו עד למעלה ראש כמבואר כל זאת במדרש ואם כן תו לא הי' חשש שיוכפל לו סכנה כזאת לבא שנית בסכנת נפשות עכ"ז כיון דקיי"ל דאין סומכין על הנס והוא בא שם פעם אחת בסכנה אסר לו שי"ת להשאר עוד שם והליכתו משם להצלת נפשות יחשב וכבר כתב רבינו השל"ה בדבריו שם דענייני אברהם אבינו כולם רומזים על העתידות על כן הורינו בזה על בניו אחריו שאם באו בפעם אחת במקום שישבו שם בסכנת נפשות וניצולו שוב אסור להם להשאר עוד שם במקומם רק מוכרחים להתרחק משם ולילך לא"י כן יוצא מדברי רבינו השל"ה דהנ"ל,
ועתה נדון במה שלפנינו הנה כללית ישראל שבמלוכת דאירופא נחלקים שנפלו תחת השפעת צר הצורר הידוע בא בסכנה גדולה כזו אשר לא נהייתה מהיותם בגלות מהם הרגו מהם שרפו מהם הפשיטום והעמידום ערומים ושתו הרבה כוסות התרעלה אשר לא יספר מרוב והוא על הכלל כולו יצא לכלות אותם ח"ו ובעוה"ר עלה בידו להוציא זממו ברובא דמינכר כידוע ולא נשאר אלא חלק המעט וגם זה המעט שנשאר בחיים הוא ממש נס גדול והוא כאחד מהנסים שעשה הקב"ה בעמו ישראל כי אותו רשע חרק שיניו גם על אותו שארית הפליטה שהשאיר שי"ת ממש על פי נס ותמיד היו תלויים ועומדים בסכנה ליפול במכמרו ח"ו ולא בפעם אחת באנו בסכנת נפשות וזכור אני מהפחד והבהלה שהי' בתחלת הקיץ הזה במחנת העבריים פה במדינה בעת שהצר הצורר הי' נוגש על האדון שר המיניסטער לפתור פה שאלת היהודים וידוע איך הוא פתרון שאלה זו אצלו לשלחם לארץ גזרה שקורין דעפורטיערען ח"ו ותוצאות מעשה הדעפורטיערונג ידוע לכל מה הוא וכן הי' רוצה לעשות גם כן עם היהודים שבמדינה זו ארץ הגר והי' נוגש ודוחק על שר הנ"ל לכלות מעשיהו כן והי' נשמע במדינה שהאדון המניסטער היושב ראש בבית המחוקקים יטיף שיחה בבית המחוקק בענין זה ואז יגלה דעתו בפתרון שאלה זו ואימה וחשכה גדולה היתה נופלת על כל פנים מבני ישראל והיינו נמצאים אז בסכנה גדולה אם לשבט ח"ו או לחסד ולא הי' חסר רק כתיבת קלמוס אחד שם בפתרון שאלת היהודים והי' נחתם גזר דין של ישראל ח"ו וכמו שאמרו במדרש ילקוט תהלים סי' ס"ח בפסוק גער חית קנה דבביאת המשיח ירצה מלכות רביעית (שהוא אדום) להביא דורון למשיח אמר הקב"ה לגבריאל גער חית קנה מאי גער חית קנה אמר ר' חייא בר אבא אמר רב יונתן אמר ליה הקב"ה לגבריאל גער בחיה שכל מעשיה נכתבים בקלמוס אחד עכ"ל היינו מיט איין פעדערשטריך האט ער בעזיעגעלט דאס לאאז דעס יו-דענטומס ולולי שה' עשה לנו אז ממש נס גדול שנתן בדעת השר ואדון הנ"ל שאמר שגם הם יפתרו שאלת היהודים כן כמבוקש מצד הצורר הנ"ל רק ימתינו בזה עד אחר המלחמה ולולי נס זה כבר ח"ו אבדנו כולנו וכן מאז ח"ו מרחפת עלינו אימה ופחד כאשר אנו רואים כעת בשעה שאני כותב טורים הללו שכל האדמורי"ם של מדינתינו עושים השתדלות לברוח מכאן לא"י מפחד הסכנה מחמת המציק ואינם מביטים על מה שמפילין בזה לבן ישראל כאשר שומעין מההמון שמרננים ואומרים הרבי'ס בורחין, ומה יהי' עמנו ועיין מדרש רות שמה"ט נענש אלימלך מפני שהפיל את לבן של ישראל בברחו מהצרה עיי"ש, ותקותינו חזקה לה' שיצילנו מידו גם להלאה אבל הכל יודעין כי באנו בסכנות נפשות לא בפעם אחת וה' הצילנו ממש בדרך נס ואחר שכן מחויבין לעשות כמו שהורה לנו אבינו הזקן להתרחק עוד מכאן ולילך לא"י משום דנוגע להצלת נפשות ואין סומכין על הנס ואחר שהצעתי לפניך כל אלו הדברים הנ"ל תאמר לי ידידי האם שייכים דברי רבינו משינאווע ז"ל שכתב שם שאין לבו לילך לא"י עד ירים ה' קרנינו וישוב שבותינו בב"א לזמנינו אחר שכל יתר הפליטה הנשארים הכל יודעים שהיו בסכנה תמיד והצלתם מידו הוא ממש נס גדול ומופלא נמצא דאנו מחויבים להתרחק מפה ולילך לא"י כמו שהורה לנו מעשה דאברהם אבינו הנ"ל דרמז רק עלינו וכנ"ל נמצא דאין אנו רשאין להמתין עוד פה רק אנו מעצמינו מחויבים לעשות ההתחלה בזה ואז יבוא לנו הסיוע מן השמים וכמו שהי' באברהם אבינו ככתוב בזהר שם מובא בשל"ה שם ודברי רבינו משינאווע נאמרים בעת דישראל היו יושבים פה בהשקט ובמנוחה אבל לא על עת קשה כזו כשנים שעברו עלינו דהגע בעצמך הנה ידעת וגם שמעת מהנעשה עם הרב הקדוש בוצינא קדישא חסידא ופרישה ר' ישעי-לע קראקאווער בנו הצעיר של רבינו מצאנז ואחיו של רבינו משיאנאווע ז"ל שהי' טמון וחבוא בעיר באכניא אצל קראקא עם איזה מאות או אלפים נפשות ישראל ופה בעיר הבירה היו מתענין בהצלתו להביאו לכאן וכל הון בוז יבוזו לעסק הצלתו ולא הספיק השעה ונטרפה לו שם השעה ונהרגו כולם על קידוש השם ארץ אל תכסה דמם וכן דם של שאר אלפים ורבבות מישראל שנשפכו וזכותם יעמוד לנו לומר לצרותינו די וכדברי האור החיים הקדוש בפסוק כי ידין ח' עמו ועל עבדיו יתנחם וזה לשונו הקדוש כי ידין ה' עמו פי' יעמיד במשפט כוסות התרעלה אשר עברום ויראה הצרות שעברו על הצדיקים מהם הרגו מהם נשרפו מהם הפשיטום ובשביל הצדיקים אשר נצטערו יתנחם והוא אומרו ועל עבדיו יתנחם פי' בשבילם יתנחם לומר די צרות הגלות עכ"ל הקדוש ואמן כן יאמר ה' גם בזמנינו שהכל ממש נתקיים בנו עתה בימינו ועתה תאמר נא לי ידידי בהרב הקדוש ר' ישעי'-לע הנ"ל שהי' יושב שם בבאכניא בסכנה גדולה כאשר הוכיח סופו על תחלתה שנטרפה לו שם השעה ואלמלי הי' לו שם שעת הכושר להמלט משם לא"י והיינו עושה שאלה אצל הרב הקדוש משינאווע אם ילך לא"י או יתעכב עוד שם עד שירים ה' קרנינו וישוב את שבותינו במהרה בימינו הכי יש אפילו צל ספק שרבינו משינאווע הי' משיב פשיטא ופשיטא שלא ימתין שם אפילו רגע כמימרא רק ימלט על נפשו וילך לא"י דהוא לא אמר דבריו על זמנים כאלו שבאו עלינו שנוגע להצלת נפשות וכמו כן הוא גם אצלינו דכיון דהיינו בסכנה ונמלטנו בדרך נס שוב גם אצלינו להצלת נפשות יחשב וכמו דהורה לנו מעשה דאברהם אבינו הנ"ל דעלינו היתה מרמזת וכמו שכתב רבינו השל"ה ושי"ת מצוה לנו להתרחק ממקום כזה דהיתה מסוכן לנו ומוכרחין אנו לילך לא"י ובמה שכתבתי פה יתורץ היטב מאד מה ששמעתי שרבים הרוצים להבאיש ריחי בענין התפעלתי כעת בעסק העליה לא"י מהמכתב שנדפס ממני בספר תיקון עולם שהוציא הרב הקדוש ממונקאטש ז"ל ששם גליתי דעתי נגד העליה ועתה אני אומר היפך דבריי משם ובהנ"ל מתורץ היטב שאז בעת כתיבת מכתבי הנ"ל הי' עת של מנוחה והשקט ולא הגענו לסכנת נפשות ולא הי' נוגע להצלת נפשות אבל עתה שנשתנו העתים נשתנה גם הדין וכדברי רבינו השל"ה הנ"ל וזולת זה כבר כתבתי בפתיחת ספרי זה שמעולם לא ירדתי לעומק הדין של הלכה זו ועתה אחרי שלנתי בעמק הלכה זו ראיתי באמת שטעות הי' בידי ואעשה כהרבה מרבותינו בש"ס שאמר והודה דברים שאמרתי לכם טעות הי' בידי ומצינו ג"כ בפוסקים שאח"כ חזרו ממה שהורו בתחלה ודוק וה' יביאנו אל הר קדשו בב"א וכתבתי וחתמתי אלו הדברים אור ליום ד' ד' דעשי"ת שנת אשדת לפ"ק פה עיר הבירה בודאפעסט יצ"ו.
הנה אנו אומרים בכל יום אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח ואעפ"י שיתמהמה עכ"ז אחכה לו בכל יום שיבא וכן אמרו חז"ל במדרש את מוצא שלא נגאלו אבותינו ממצרים אלא בזכות אמונה שהאמינו שנאמר ויאמן העם וכן את מוצא שאין הגליות מתכנסות אלא בשכר אמונה שנאמר אתי מלבנון כלה וגו' וארשתיך לי לעולם וארשתיך לי באמונה עכ"ל המדרש בילקוט פ' בשלח אבל תדע שאמונה בלא מעשה לא סגי ולא מהני וכמו שראיתי בספר הנפלא יד יוסף להחכם אלקי ר' יוסף צרפתי שהי' רב בק"ק אנדרינפול בשנת שע"ז בדרוש שני לסוכות שכתב בביאור המדרש תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות שהן נטויין למיתה ועם נברא יהלל יה שעתיד הקב"ה לברוא אותם בריה חדשה ומה עלינו ליקח לולב ואתרוג ונקלס להקב"ה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון ע"כ המדרש והקשה דאיך יומשך ממה שאמר שהקב"ה עתיד לברוא אותנו בריה חדשה השאלה ומה עלינו ליקח דמי מחייב לנו משום זה דהקב"ה יעשה אותנו בריה חדשה ליקח שום דבר דשאל ומה עלינו ליקח וגם קשה אומרו לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון דמי יאמר דלפיכך זה צוה כך וכתב לפרש דאלו הד' מינים באו להורות על אמונת התשובה שהבחירה בידינו לתקן כל חטאותינו בתשובה שלמה שהוא במחשבה ודבור ומעשה כמו שאמר הכתוב כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו שקאי על תשובה ואלו המינים רומזים על המחשבה ודבור ומעשה כמו שכתב שם וכאן אני מקצר וזה המכוון במדרש הנ"ל להיות אמת דגדולה תשובה שמקרע הגזרה וזה שאמר תכתב זאת לדור אחרון אלו דורות שמצד חטאותם הם נטויין למיתה וכשחוזרין בתשובה עתיד הקב"ה לבראותם בריה חדשה ושאל אבל מה עלינו ליקח להורות על אמונה זו שהבחירה בידינו לשוב בתשובה ויען כל אמונה שאין בה מעשה אין לה קיום ולא מהני כדכתב הרמב"ם במורה נבוכים בטעם השבת כדי שיהי' קיימת אמונת החדוש א"כ מה עלינו ליקח להורות על אמונת הבחירה שבידינו לשוב בתשובה יש עלינו ליקח לולב ואתרוג בידינו להורות שהכל בידינו מחשבה ודבור ומעשה שהם כלי התשובה לפיכך משה מזהיר לישראל ולקחתם לכם ביום הראשון עכתו"ד עכ"פ הורה לנו החכם האלקי הנ"ל שאמונה בלא מעשה שיחזק האמונה לא מהני והביא כן בשם רבינו הרמב"ם והעמיס כן גם בדברי רבותינו בעלי המדרש שזאת היתה כוונתם במה שאמרו ומה עלינו ליקח שעלינו ליקח במעשה ובפעולה מה שאנו מאמינים באמונה וזולת המעשה לא יועיל האמונה גרידה ובזאת יאיר לנו לפרש הכתוב מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו דהקשו כל המפורשים דהלא בעת צרה מה לו לאדם הישראלי לעשות אם לא לצעוק להקב"ה ורש"י שם פירש דבר אל בני ישראל ויסעו אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כדאי זכות אבותיהם והם והאמונה שהאמינו בי ויצאו לקרוע להם הים ופירש בשפתי חכמים והכי פירושו שע"י שיסעו יועיל הרמת מטך שיבקע הים משא"כ אם לא יסעו לא יקרע הים אעפ"כ שתרום מטך על הים כי כדאי זכות וכו' והאמונה וכו' ולפי"ז יהי' הפירוש מה תצעק אלי סבור אתה להועיל בתפלתך אין הדבר כן אלא ויסעו עכ"ד, ולכאורה קשה כיון דהי' להם האמונה למה לא יהי' הועיל תפלת משה לחוד בזכות האמונה וגם קשה על עיקר היראה שהי' להם לישראל עתה ממצרים כדכתיב וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם וייראו מאד והלא לעיל מזה כתיב ובני ישראל יוצאים ביד רמה ופירש רש"י בגבורה גבוה ומפורסמת א"כ כבר ראו גבורתם על מצרים ומה מקום הי' ליירא עוד מהם שוב ראיתי בדרשות הר"ן דרוש יו"ד שעמד בזה עיי"ש אבל בכלל הנ"ל שהשרישו לנו גדולי קדמונינו הנ"ל שאמונה בלא מעשה בפועל לא מהני א"ש הכל דעד עתה משעה שיצאו בני ישראל ממצרים לא הי' בידם רק אמונה לחוד בלא מעשה בפועל לגלות על חוזק אמונתם שבלבם כי משעה שיצאו ממצרים עד שעה זו לא היו בסכנה כלל כי יציאתם משם ונסיעתם בדרך הי' בדרך נס ונשאו אותם בכנפי נשרים וכיון דנעשה להם נסים בכל דרכם שהלכו לא נחשב להם יציאה ונסיעה זו למעשה לחזק האמונה כמובן ע"כ סיבב הקב"ה עתה שיבואו בסכנה שמאחריהם היו המצרים ומצדיהם המדבר עם חיות טורפות ומלפניהם הים וצוה הקב"ה שיסעו אל הים בעודם מים כדכתיב ויבואו בני ישראל אל הים ואח"כ נעשה יבשה כידוע נמצא דבנסיעה זו אל הים הראו אמונתם גם בפועל אז היו כדאים שיבקע הים לפניהם וזה הכוונה ברש"י אין להם אלא ליסע שאין הים עומד בפניהם כדאי זכות והאמונה לקרוע להם הים והיינו כמו שאמר המדרש גבי לולב ומה להם ליקח וכו' שאל האמונה צריך עוד מעשה כמו כן הכא שאין די באמונה לחוד אלא אין להם אלא ליסע אל הים ואז אין הים עומד בפניהם אבל בלא מעשה גם תפלתך לא יועיל וכמו שכתב השפ"ח בכוונת רש"י וכמו כן הוא ג"כ באמונת המשיח שאם שכלנו מגדלינו עד קטנינו מאמינים בו עד שאפילו כל הרוחות ומאורעות שבעולם לא יכולים לזיז אמונה זו מלבנו אפילו זיז כל שהוא אבל לא די באמונה בלחוד רק צריך לזה עוד מעשה מצדנו לקיים אמונה זו וכמו שהורו לנו כלל זה רבותינו הקדמונים הנ"ל ועלינו לעשות כמו שעשו בימי צאתם ממצרים דבר אל בני ישראל ויסעו ואח"כ בא הישועה מהקב"ה כמו כן המצוה לנו לדבר אל בני ישראל ויסעו לארץ ישראל וכדי לחזק אמונתינו לביאת המשיח בב"א במעשה ובפועל ואז יבא הישועה מהקב"ה אבל זולת מעשה גם מצדנו גם התפלה לא יועיל וכמו שכתב בשפ"ח אבל בשנעשה מעשה בפועל לעלות לא"י אז יצליח ה' מעשה ידינו ונזכה לגאולה שלמה בב"א נמצא לפי הכלל שהניח רבינו הרמב"ם הנ"ל שכל אמונה צריך שיוחזק במעשה וזולת המעשה אין להאמונה קיום ומאד חלושה אצל האדם ויבוטל לגמרי אצלו נמצא אנן נמי בדידן באמונת ביאת המשיח מי שאינו רוצה לעשות דבר בזה רק ממתין על בואו שיבא לפרוח וישא אותו לארץ ישראל הוא סימן שאין לו אמונה כלל בזה וכל אמונתו הוא רק משפה ולחוץ ומשטה את עצמו בכך אך מי שעושה דבר בזה מראה שמאמין בזה וזאת האמונה מאמצהו לעשות פעלים בזה מצד עצמו ובזה יחזק האמונה בקרבו ואז יבא הסיוע מן השמים וכאשר ראינו כי כן הי' במצרים בגאולה הראשונה שהוא שורש כל הגאולות האחרונות שה' הקפיד מה תצעק אלי בתפלה שהתפילה לא תועיל לך כאן כלל רק דבר אל בני ישראל ויסעו אף שהנסיעה מצד עצמה הי' בסכנה כי לא הי' להם דרך אחר ליסע רק אל תוך הים בהיותו עוד מים שוטף אבל מעשה הנסיעה הזו השלים להם האמונה בהגאול' ואז בא מהקב"ה הגאול' האמיתית כן ממש צריך להיות אצלינו וזה שאמר הנביא כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ובאופן שהי' במצרים צריך להיות גם אצלינו ואז יראה ה' לנו נפלאות א"ס.