הבית הראשון חדריו עשרה. וחלונותיו מאה ועשרים
החדר הראשון ובו ארבעה חלונות יביא דעת המחברים ז"ל על מה הנחת שרש "חכם" וכל לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. והמחבר יטיף מלין על דבריהם
דעות שונות מצאתי לקדמונים ז"ל בהוראת שרש "חכם" והנחת לשון "חכמה" שבכתבי הקדש. כי הרמב"ם ז"ל כתב בפרק האחרון מספר המורה. שם "חכמה" נופל בלשון עברי על ד' דברים. היא נופל על השגות אמתיות אשר תכלית כונתן השגת שמו ית'. אמר (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא". ואמר (משלי ב, ד) "אם תבקשנה ככסף". וזה הרבה. ונופל על ידיעת המלאכות איזו מלאכה שתהיה. (שמות לח, י) "וכל חכם לב בכם". (שם ושם כה) "וכל אשה חכמת לב". ונופל על קנות מעלת המדות. (תהלים קה, כב) "וזקניו יְחַכֵּם". (איוב יב, יב) "בישישים חכמה". כי הדבר שיקנה האדם בחכמה בזקנה לבד הוא ההכנה לקבל מעלת המדות. ונופל על הערמה והתחבולה (שמות א, י) "הבה נתחכמה לו". ולפי זה הענין אמר (שמואל ב יד, ב) "ויקח משם אשה חכמה", ר"ל בעלת ערמה ותחבולה. ומזה הענין (ירמיה ד, כב) "חכמים המה להרַע". ואפשר שיהיה לשון חכמה בלשון העברי מורה על הערמה ושמוש המחשבה. פעם יהיה הערמה ההיא וההתחכמות או לקנות מעלות שכליות, או לקנות מעלות מדות, או ללמוד מלאכת מעשה, או יהיה בדעות ובמדות מגונות. הנה התבאר שחכם יאמר לבעל המעלות השכליות. ולבעל מעלת המדות. ולכל בעל מלאכת מעשה. ולבעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות. עד כאן [לשון רמב"ם]:
וכאשר חקרתי ודרשתי מצאתי שהניח השורש הזה על ענינים שהן חוץ מגדרו. כי הענין הראשון שזכר הרב ז"ל והוא ההשגות האמיתיות, ורצונו בזה עשות מופתים1הוכחות הגיוניות שכליים על האמונות והדעות כמו שגלה דעתו באותו הפרק, שאמר החכמה הגמורה היא אשר התבאר בה במופת מה שלמדנוה מן התורה על דרך הקבלה2מסורת מן השכליות ההם.3עד כאן דברי רמב"ם
אומר אני שאין לשון חכמה נופל על עשות מופת והשגת ענינו, עד שלא תוכל לומר על ממציא המופת שהמציא בחכמתו, וגם לא שהכריח דבר חכמה במופת. לפי שהשגת מופת הוא בבינה ובדעת. וכל דבר המתואר בחכמה אי אפשר לעשות עליו מופת. ואלו הדברים ארוכים ורחבים ויתבארו בספר זה ביסודות נאמנים. ולא תמצא בכל כתבי הקדש לשון חכמה מונח על ענין כזה. וראייתו מפסוק (איוב כח, יב) "והחכמה מאין תמצא" אינה ראיה. ופסוק זה יתבאר יפה בבית השני מספר זה. וכן "אם תבקשנה ככסף". הענין השני שהניח עליו לשון חכמה. והוא ידיעת המלאכות, יפה דבר, אלא שיש הבדל בין לשון חכמה המונח על החכמה הגמורה, ובין לשון חכמה הנופל על אחת מן המלאכות. ולעולם לא תמצא בכל כתבי הקדש שיתארו לבעל מלאכת-מעשה בשם "חכם" סתם וכמו שיתבאר. והענין הג' שהזכיר. והוא שלשון חכמה נופל על קנות מעלות המדות, אמת בפיו. אבל לא מטעם שחשב הרב ז"ל. גם הראיות שהביא על זה לא יתכנו. כי אין זה טעם "וזקניו יחכם". ואיננו טעם "בישישים חכמה". וגם אלו הפסוקים יתבארו היטב בבית הנזכר. ואולם הענין הד' שהזכיר הרב ז"ל והוא שלשון חכמה נופל ג"כ על בעל תחבולות במעשים מגונים ובדעות, לא דבר נכונה. כי כל דבר שיונח עליו לשון "חכמה" הוא ענין אמיתי וטוב כמו שיעידו על זה כל כתבי הקודש. ומלבד זה בארנו בספר "מעין גנים" ביסודות נאמנים שהתחבולה מוצאה מכח הבינה, ולא תפול עליה שם חכמה. והראיות שהביא ראיות לסתור הן, נכחו תעמודנה כמו שיתבאר. והדברים רחבים ועמוקים. ולא באתי הנה לדבר ברחבה בענין זה רק על דרך כלל: