הרב ר' לוי בן גרשום ז"ל התאמץ גם הוא לבאר תוכן הוראת שם חכמה. וכתב בפירוש ס' משלי (משלי ג, יט) בפסוק "יי' בחכמה יסד ארץ" וגו' זה היסוד הוא מה שהשריש ושָׂם בטבע הנמצאות הטבעיות אשר המציא בארץ. והנה בחכמה שָׂם ב"ה שפע מציאותם ביום הבראם ונתיסד ענינם. ומה שיושג לאדם מפני החקירה בהם יקרא חכמה. כי כל שבהם מתחדש מסבות עצמיות ומתיחסות. כאילו תאמר שהחום יחמם. ושהאדם יוליד אדם. עכ"ל. ואני בספר "מעין גנים" הבאתי גם סוף דבריו מה שפירש על "כונן שמים בתבונה". וההבדל שהמציא כפי דרכו בין חכמה לתבונה, ושם שאלתי עליו שאלות עצומות לבטל דבריו. ודע כי הדעת הזאת רחוקה מאד מדרך האמת. ובעיני יפלא מאד כי הרב ז"ל צריך לפרש כפי דעתו זאת כל לשון חכמה הנמצא כתוב בספרי הקדש. כי אין הדעת סובלת לפרש שרש אחד פעם כה ופעם כה. ואני אביא בבית השני כל לשון חכמה שבכ"ד ספרים ואפרשם באר היטב. ותראה שאין גם אחד מהן רומז על ההוראה שחשב הרב ז"ל. תמה אני אם זאת היא החכמה הגמורה, מה יאמר הרב ז"ל בפירוש מקראות הסמוכים לזה. (משלי ג, כא) "בני אל ילוזו מעיניך". (שם ושם כב) "ויהיו חיים לנפשך". ונאמר (שם ושם טו) "ארך ימים בימינה". (שם ושם יח) "עץ חיים היא למחזיקים בה". (שם ט, יא) "כי בי ירבו ימיך". ועוד כמה פסוקים שנכתבו ברוח הקדש על תפארת החכמה ותהלתה. אם כל זה נכתב על ההשגות שישיג האדם בדברים אשר תחת השמש כמו הסבות העצמיות ומתיחסות שזכר הרב ז"ל? הנה גם בני בלי שֵׁם יצדקו ויתהללו בכל הטוב אשר דבר ה' ביד עבדיו הנביאים על אנשי החכמה. כי גם הם בחרו להתפלסף בדברים הטבעיים, ורבות השיגו בדברים שהן מתחת לגלגל הירח. ומה אוסיף לדבר? ידעתי גם אני כי הרב ז"ל היה חכם גדול בתורה. אכן בפירוש הדבר הזה לא הטיב לראות: