מיסודות הללו שיסדנו תבין ראשית דברינו שדברנו למעלה שאין שם "חכמה" נופל על ההשגות המופתיות באלהיות והוא המין הראשון שהזכיר הרמב"ם ז"ל. כי אין בכל אלו דבר והפוכו. כי הם ידיעות קבועות, לא ישתנו בזמן מן הזמנים. והפוכיהן הבל ושוא ואינו במציאות, וכן אין שם זה נופל על ההשכלה והתבוננות בדבר מן הדברים, אלא על הדברים האסופים ע"י החושים החיצונים מן החוץ אל כח החכמה הנטוע בנפש. לפי שכל השגת מופת1הוכחה איננו רק בשכל ובבינה, לא יבוא תחת סוג החכמה. וכן יוצא מזה שאין שם זה נופל על הערמה והתחבולה במעשים מגונים ובדעות מגונות. (והוא המין הד' שהזכיר הרמב"ם ז"ל) לפי שכל ערמה ותחבולה בשכל ובבינה, וכמו שיתבאר בספר השני. כי אע"פ שבעל הערמה ובעל התחבולה השתמש בכחות היקרות האלו לענין רע. מכל מקום התחבולה מוצאה מכח הבינה. וכבר אמרנו שאין שם "חכמה" נופל על ההשכלה וההתבוננות. וכן יוצא מדברינו שאין שם זה נופל על ידיעת המלאכות (והוא המין הב' שהזכיר הרמב"ם ז"ל) כי בערך האדם לא יתוארו כן. והעושה במלאכה ינהג כפי הטבע שהוטבע בדרך ההוא. ועוד יתבאר זה בעז"ה. אבל יפול שם זה על מעלת המדות (והוא המין הג' שהזכיר הרמב"ם ז"ל). ולא שהזקנה הכנה לקבל מעלת המדות, אלא בחכמה יבנה בית המדות. וההולך בחכמה יתקן כל מדותיו במשפטיה. ולא המדות בלבד אבל גם כל מעשה בני אדם טוב ורע יפול עליהן שם "חכמה". כי כל מעשה בנוי על כח פנימי, ויש בכל ענין דבר והפוכו וכמו שהתבאר (בחלון ד'). ולא על המדות והמעשים בלבד, אבל גם על מנהגי כחות השכל והבינה והמדע יפול שם "חכמה". לא על ההשכלה וההתבוננות עצמן אלא במנהגיהן, איך ישתמש בכל כח מהן. כי חשק ההשכלה וההתבוננות נטוע בנפש. ויש נכסף להשכיל ולהבין בתורה, והפוך ממנה כח הממאס והבוזה ענין מן הענינים. ובו יבוז להשכיל ולהבין ולהמציא ערמות ותחבולות רעות. והנוהג בסכלות נעשה להפך, יכסוף להמציא ערמות ותחבולות, ויבוז חכמה ומוסר. וכיוצא בהן ענינים רבים לאין מספר, דברים והפוכי הדברים שהן תחת סוג החכמה. בינה זאת: