נושאי החכמה גם הם נטועים בנפש כל האדם והן הכחות הפנימיות, ולכן הם נושאי החכמה לפי שכל פעולתה של חכמה תשען על אחת מאלה הכחות. הם כֵּלֶיהָ, והיא ככלה תעדה כליה לפעול על ידם כאשר תגזור. ואין איש נעדר מאלה הכחות כי בנפש כל אדם נטועות כל הכחות בכללן, כמו כח ענוה וכח גאוה, כח הצדק וכח הרֶשע, כח האהבה וכח השנאה, כח הזריזות וכח העצלה, כח האומץ וכח המורך, כח הבשת וכח העזות, כח הנקימה וכח הסליחה, כח הנדיבות וכח הכילות, כח הכעס וכח הרצון, כח היראה וכח עזות הפנים, ואלפים כיוצא בהן והן יסודות המנהגים. ומכל אחד מתפשטים ארחות ונתיבות רבות, כי אופן ההנהגה בכל א' מהן היא כפי הזמן והמקבל. ובהיות שהחושים החצונים מובילים החכמה אל הנפש פנימה, נמשך מזה שאם יגדל האדם בלי מורה חכם שילמדהו חכמה, ומבלי שיקרא מעצמו בספרי החכמה, ומבלי שיראה וישמע מנהגי החכמים לא יחכם לעולם, ואפילו יהיה בטבעו בעל לב רחב מלא כח שכל ובינה. לפי שאין השכל והבינה שבנפש האדם יכולים להמציא דרכי החכמה הנעלמים. אבל ההולך אל חכמים ושומע דבריהם ורואה מנהגיהם הנוסדים על צדק משפט ומישרים שהן מִכַוָנוֹת החכמה העליונה. על דרך משל שהם אוהבי ענוה ושונאי גאוה, ולעת ינקמו מאויבי ה' וממנאציו ולבשו גאה וגאון במשפט החכמה. הם אוהבי בשת ושונאי עזות. ולעת יעשו מצות ה' יעיזו במשפט החכמה, ולא יבושו מחרפת אדם ומלעגי שפה. וכן במנהגי הגוף ואורחותיו שהן כולם תחת סוג החכמה כמו שיתבאר. הנה כשיראה ארחותם ויקבל האמת מפיהם, אז יקבל החכמה בכח החכמה הנטועה בנפשו. וכשירגיל עצמו ללכת באלה המנהגים באחריתו יהיה חכם, כשימשלו ציורי החכמה בלבו, ואם1למרות לא נתוסף דבר בנפשו. כי הכחות בכללן שהן נושאי החכמה תמיד היו נטועות בנפשו ורק למד אופן השמוש בהן וסדר ההנהגה הנכונה בכל דבר ודבר: