מדברי הכלל שהנחנו תשכיל שכל לשון חכמה שנכתב בספרי הקדש תמיד הכונה על ענינים שיש בהן שתי דרכים במציאות, והן המנהגים התלוים בבחירת האדם שיש בכל דבר מהן שתי דרכים. וזה הפך מדברי ר' יצחק אברבנאל ז"ל שהבאנו בחדר הא'. וכבר בארנו בבית השני כל כתבי הקדש שנזכר בהם לשון חכמה בפירושים מספיקים, והוכחנו שכולם הולכים על דרך הכלל שיסדנו. והענין נפלא מאד. ועוד אודיעך שעל פי דברי הכלל הזה תבין משָׁלים ומליצות עמוקות שהשתמשו בהן המדברים ברוח הקדש. ועל דרך כלל תדע שבעבור היות בכל ענין של חכמה שתי דרכים, המשילו אותן לימין ולשמאל. כי יש לכל האדם ב' ידים להיות כלי מעשה. והאדם יוכל להשתמש באיזו מהן שירצה. אלא שהימנית נכבדת, ואליה נמשל דרך החכמה הטובה. ודרך הסכלות שכנגדה [נמשל] אל השמאלית. ועל זה אמר דוד ע"ה (תהלים טז, ח) "שויתי יי' וגו' כי מימיני בל אמוט". ויתבאר בספר "מעין גנים". וקהלת אמר (קהלת י, ב') "לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו", ויתבאר בבית השני. ולא תמצא המליצה הזאת על הבינה והדעת בעבור שאין בעניניהן שתי דרכים כמבואר למעלה. וכן הניחו כתבי הקדש על החכמה לשונות "צדק וצדקה". ועל הנליזה ממנה לשונות "חטא וחטאה". והניחו על הבינה לשונות "ישר ומישרים". ועל הנליזה ממנה לשונות "עון ומעוות". והטעם לפי שיש בכל דבר חכמה ב' דרכים. והחכמה העליונה חקקה חקים צדיקים את הדרך אשר ילך בו האדם וכמו שצונו (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והנה יסודותיה צדיקים. ובלכת האדם בדרך שחקקה החכמה הולך בדרך הצדק. ואם הולך בדרך שכנגדה הרי הוא סר מן הדרך. ועל זה נופל לשון "חטא" כמו (שופטים כ, טז) "קולע וגו' אל השערה ולא יחטיא". פירוש לא יחטיא מדרך הנכון מנקודת קלעו אל נקודת השערה. וכן כל לשון "חטא". מה שאין כן בבינה ודעת שאין בענין מעניניהן רק דרך אחד, ואין דרך שני במציאות. והנלוז מן הדרך איננו הולך על דרך כלל, אלא הוא מקלקל הדרך האמתי עצמו. כי האומר שהשמים מרובעים קלקל המציאות עצמו במה שהוא נטבע עליו. ואין כן הסָר מדרך החכמה שמניח הענין כפי מה שהוא אלא שבוחר בדרך אחר. על דרך משל, החכמה תצוה "אכול מצה בפסח ואל תאכל חמץ". הנה הנלוז יאמר "אין רצוני באכילת המצה ואני אוכל חמץ". החכמה תצוה "התנהג בענוה נגד פלוני". ויאמר הנלוז "אני אתגאה", וכיוצא בזה. תמיד יניח דרך החכמה כמו שהוא, אלא שֶׁיַטֶה מעליו וילך בדרך ההפוך ממנו. לכן אין לשון "חטא" נופל אלא על דרכי החכמה ולא על עניני בינה ודעת. ונהפוך הוא בלשון "ישר" ו"עון" שנופלים לבד על עניני הבינה והדעת. כי המבין האמת אות [היא] שהלך במישרים על דרך הבינה ועל כן מצא נקודת האמת. ומי שאינו מבין האמת לא הישיר לכת אלא קלקל ועוות הדרך הנכונה, וְהָפַך הנכון. וכדרך המשל שכתבנו מן החושב שהשמים מרובעים. ולכן יתכן להניח על זה לשון עון ועוות. ועתה תבין למה השָׁב בתשובה יזכיר בודוייו החטא והעון, בעבור שחטא בדרכי החכמה, ועיות דרך הבינה. ועל זה באה המליצה (איוב לג, כז) "ויאמר חטאתי וישר העויתי". והדברים נעימים למבין, ועוד נדבר בזה. וכן כל לשון "שקר" הניחו על דרך הסכלות הנמצא במציאות, והוא המנגד לדרך החכמה שהיא אמת. וכל לשון "שוא" הניחו על הקלקול בדרך הבינה. כי השוא הוא על ענין דמיוני שאיננו מצוי במציאות. ודע שההולך בחכמה באחריתו יקבל רוח בינה ממרומים. כדרך (איוב לב, ח) "ונשמת שדי תבינם". ופקודי ה' הם דרכי החכמה, ועל זה באה המליצה (תהלים קיט, קד) "מפקודיך אתבונן על כן שנאתי כל ארח שקר". ומלת אתבונן בהתפעל יש בה הוראות עמוקות. וכתבנום בספר "מעין גנים" בדברינו על לשונות בינה ושכל. "ואתבונן" האמור בפסוק זה הוראתו אזכה לקבל רוח בינה ממרומים. וכל זה בזכות שלמדתי ושמרתי פקודיך שהן דרך אמת, דרכי החכמה. ולכן שנאתי כל ארח שקר שהוא דרך הסכלות. כי ההולכים בו יבערו ויכסלו. ועל כן נאמר "מפקודיך אתבונן". ואם היה הכוונה על ההתבוננות והחקירה להבין הפקודים היה ראוי לומר "בפקודיך אתבונן". כמו (דניאל ט, ב) "בינותי בספרים", (משלי ו, ו) "אבינה בבנים". והענין עמוק ונשען על הכללים שהקדמנו לשרש "בין" ולשרש "שכל". ופה אינני רק רומז רמיזות קצרות. ונאמר עוד (תהלים קיט, כט) "דרך שקר הסר ממני ותורתך חנני". וחקי התורה הן החכמה הגמורה כמו שיתבאר למטה במופתים ברורים. ובמקומותיהן יתפרשו בעז"ה כל הכתובים שנזכרו בהם אחת מן המליצות והלשונות שזכרנו, אז יתברר לכל כי יסודנו יסוד אמת, ושעליו תסובינה ותעמודנה המליצות והמשלים כולם. ובמקום הזה לא נזכיר רק אחת מהנה, ויתבאר בחלון הסמוך.