ותשכיל עתה שבהיות הנחת שם "חכמה" על יושר המנהגים בקצב נכון וכפי המקבלים, והנחת תאר "חכם" על הנוהג בארחותיו כפי החכמה, שעצם התואר הזה הושאל ליוצר הכל ית' כי הוא המנהיג האמתי, השופט העליון הנוהג עולמו בחסד וברחמים בצדק ובמשפט וכמו שבארנו בחדר שני. ואולם רק בדרך שתוף השם, כי הבורא ית' נשגב ומרומם על כל ברכה ותהלה. וְדִבְּרַת האדם אינו רק על הנראה לעין ממפעלותיו בעולמו, לא על הכבוד העליון הנעלה מכל מחשבה ומכל הרהור ורעיון. וכן הונח תואר זה על האדם בעבור היותו בחיריי במעשהו, וצריך להתנהג בארחותיו כפי משפט החכמה. ואין הדבר כן במלאכי השם משרתי פני עליון, המחנות העליונות, הגדודים הנכבדים. כי אין יצר שולט במלאכים, ואין בהם ימין ושמאל. כי הכל ימין בארח ישרה "לא יסבו בלכתן".1יחזקאל א, ט כל אחד ואחד מהם חָלַק לו השם ב"ה כבוד ושמהו על תפקידו ועל ממשלתו. קצתם מלאכי חסד, וקצתם מלאכי רחמים, וקצתם מלאכי דין, וכן בכל דבר ודבר. ופעולת כל אחד נאמנת וקבועה. אין לו חפץ אחר רק לעשות דבר ה' ומצותיו אשר הפקידו עליו. ואע"פי שהם מלאים דעת וארחות החכמה' ויודעים הדרך הנכונה בכל דבר, דעת התורה וסוד השם הנכבד, בכל זאת כל מנהגם בחפץ אחד לעשות הטוב בעיני השם, כל אחד כפי דרכו. וכמו שאמר המשורר האלהי (תהלים קג, כ) "ברכו יי' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו". ולפי שאין ענינם בבחירה ורצון, אלא בדעת אלהים קבועה לעד, לכן אע"פי שיצדק לומר עליהם שהם מלאים חכמה, הנה לא יתכן לסמוך אצלם תאר "חכם" ו"חכמים" המורה על ההנהגה כפי החכמה, פעם כה ופעם כה כפי משפט החכמה. ועל סוד זה רמזו קדמונינו ז"ל (בראשית רבה נ, ב) "אין מלאך אחד עושה שתי שליחות". ובעבור כן לא תמצא בכל כתבי הקדש תאר זה סמוך למלאכי ה'. אבל סמכו להם תוארים אחרים יקרים מאד כמו "קדושים. אראלים. שרפים" וכיוצא. והבן כלל זה, כי אין פסוק יוצא ממנו. ואם תמצא שני כתובים שבתחלת המחשבה סותרים דברינו אל תמהר להשיב. כי נכבדות ידובר בם בבית השני בעז"ה: