חדר ד ובו יו"ד חלונות הכחות בכללן נטועות בכל הנפשות. הם נבדלים בין רב למעט. משקל כחות הנפש ידוע ליוצר הכל ית' לבדו. מה שתוכל נפש אחת אין ביכולת נפש אחרת. כל נפש תשתלם כפי מצבה. מקצת הכחות יצטיירו בלב מאליהן. המצטיירים מאליהם על הרוב נוטים לרעה. הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים לא יתעוררו מאליהן כלל. יתעוררו [כוחות] מן התאוות והמדות ישרתו להן לרעה. התעוררותן מאליהן היא צדקה גדולה. נטוע בנפש כח הממשלה על המנהגים. כל מטעי הכחות בנפש לתשמישי החכמה ולטובה. אין בנפש כח רע בעצם כלל.
דע כי הכחות הנטועים בנפש האדם אינן מתגלים לפעול פעולתם בכל הנפשות. כי רובם נסתרים ואינן נראים, ולא לבד לזולתו מבני אדם אבל גם לבעל הנפש עצמו יקרה דמיון שידמה לו שאין בנפשו כדמות הכח ההוא כלל. לפי שהיוצר ב"ה יצר הכחות האלו בנפש האדם בתכלית הדקות והצחות. מתעלמות (ומסתרות) [ומסתתרות] בפנימיותיה. והטבעים והמנהגים יעלימום בתכלית ההעלם, ולא יתגלו רק ע"י התאמצות רוח האדם המצייר ציורים בלב. וכפי התאמצותה יתרחב הציור, ואז ימצא הכח הנעלם שהיה מדמה עליו בתחלה כי איננו. כמו שיקרה לכל אדם בכחות ידועות שאינן יוצאות לפעול פעולה בילדותו, וכבואו בימים ימצאם. הנך רואה זה בכח השכל והבינה איך הם חלושים מאד בנערים. וכאשר יגדלו יתוספו הכחות האלו, כי כן גזר השם ב"ה בחכמתו מטעמים נפלאים נודעים למשכילים, ויותר מהן לטעמים שאינן נודעים זולתי ליוצר הכל ית'. וכן בענין כח הכבוד, וכח לאסוף ולכנוס וכח הקנאה. כל אלו חלושים בילדים, ומתרחבים עם הזמן. וזה ברור בחוש. ודומה אליו הענין שאנו מבארים עתה. והוא שיש הבדל רב בין בני אדם בענין התגלות ציורי הנפש בכחות. יש ציורים ידועים נכבדים מאד תצמחנה בנפשות ידועות. ויסתרו בנפשות אחרות. ואם1ואמנם הם נטועים בכל הנפשות. וגם בנפשות היקרות שנתגלו בהן יש הבדל זמני. יש נפש שיחלו להגלות בהיות האדם עודנו נער ורך. ויש שיגלו בה בהיותו באמצע שָׁניו, ויש שלא יגלו בה עד עת זקנתו. ונבדל מהם האיש שלא נתגלו ציוריו כל ימי היותו חי על האדמה. והנה תלמד מדברנו שיש כחות רבים בנפש הדומים לזרעונים הנטועים תחת הארץ ואינן נראים לעין, כי עפר הארץ מכסה עליהן. ועם הזמן יצאו ויראו על הארץ, יצמחו ויגדלו ויעשו פרי. ולפעמים ישארו תחת הארץ ויפסדו וירקבו ולא יצמחו לעולם. וטוב הצמיחה וההגלות תלויה בדברים רבים. צריך שתהיה האדמה טובה, ואם היא מלחה ומלאה גפרית וכיוצא תרקב התבואה הנזרעת בה. וכן צריך שיעמול האדם בעבודתה, לעבדה ולשמרה מכל מה שיזיק לתבואתה. וכן צריך שירד הגשם והטל עליה וכיוצא. ובאמצעות כל אלה יצאו הגרעינים הנזרעים בבטנה. וכן בענין כחות הנפש. במקצת הנפשות יצאו ממסגרותיהם מהרה, ובמקצת יאריכו זמן רב במסגר ואח"כ יצאו, ובמקצתן לא יצאו לעולם. הנה החילותי לדבר ויתבאר עוד בעז"ה:
Loading...
House I, Chamber 4:1
1
Loading...