מה שראוי לשום לב עליו אגיד לך עתה. והוא שאם התברר לנו שהנפשות נבדלות בכחותיהן ברב או במעט. הנה בעל הנפש החלושה, רצוני [לומר] שכח מכחותיה חלוש מכח זה עצמו שבנפש זולתו לא יוכל להצטדק בכח זה כמו שיצטדק בו זולתו שמשקל הכח גדול בנפשו. על דרך משל הנפש המלאה כח גבורה ואומץ גדול, הנה מכחה יצמחו פעולות נכבדות, מה שאי אפשר להיות מבעל הנפש החסר כח זה, כלומר שהכח הזה קטן וחלוש בנפשו. עד שבעל הגבורה והאומץ יוכל לאזר חיל להציל קהל חשוב מיד אויב וללחום בעדם מלחמות ה', והיא צדקה גדולה. וזולתו שהוא בעל נפש אחרת נעדרת האומץ, אע"פי שחפצו לעמוד לעזרת ה' בגבורים ויעשה את שלו בכל כחו, לא תעמוד לו זרועו בעבור שאין בנפשו הכח שממנו תשלם המפעל. וכן בענין השכל והבינה והענוה והקדושה. כל הכחות שבנפשות הנבדלות בין רב למעט, כל כח יצדק במפעלותיו כפי גדלו וכפי קטנו, לא יותר מזה. ואל תחשוב כי יאשים השם ב"ה זה המקצר במפעלותיו ובמעשה צדקותיו. חלילה לאל מרֶשע! כי מה יוכל חֲסַר-הכח לעשות אם לא לו חלק כח גדול לפעול בו פעולות גדולות ונכבדות? ואחר שיסדנו היסוד הנכבד הזה, בנקל תשכיל שגם אם יצדק אדם בכל מעשיו, ויירא את השם יראה גדולה, ותקן כל כחות נפשו כפי ארחות החכמה עד שהביאם אל קצה הצדק והיושר, בכל זאת לא ישוה בצדקותיו אל צדקות זולתו הגדול ממנו בטבע נפשו כמו נביא הדור או מלך ישראל משיח אלהי יעקב. בעבור שכחות נפשו נבדלין מכחות נפש הנביא והמלך וכיוצא, ולא נאצלו בה מתחלה הכחות במשקל שיוכל להשתוות בהן עם מי שגדול הימנו.
והמתעקש נגד דברַי לומר שכל הנפשות שוות, וכל אדם יוכל להשיג מעלת הגדול שבגדולים, אשאלהו אתה הטוען הראני איש שיהיה אהוב לאלהיו. כי כל זמן שאין האדם עושה מה שביכולת כחו לעשות אין לו השתלמות גמורה, ולא בא אל הגבול שנברא בעבורו שיבוא אליו. וזה ההתרחבות שירחיב האדם כחות נפשו עד הקצה שתוכלנה להתרחב. ומי [הוא] זה ואי זה הוא אשר עשה כן? עד הנה לא הגיע איש למעלת אדון הנביאים ע"ה, ולא יהיה איש שיגיע אליו, או למעלת האבות הקדושים, או למעלת המלכים החסידים והנביאים הצדיקים. וא"כ כל נפשות זולתן לשוא עמלו? חלילה וחלילה לחשוב כן! אבל האמת הברור שכחות הנפשות נבדלות כפי מעלתן. והשם ב"ה אוהב נפש כל צדיק וצדיק כפי מצבה. וכל מי שמשלים כחות נפשו כפי מה שהן, עשה את שלו, ושוה בתארי הצדק עם הגדול ממנו שהשלים נפשו כפי מה שהיא.1ZZ דברי רבינו תואמים סגנון רמב"ם (הל' תשובה פ"ה ה"ב) "כל אדם ואדם ראוי להיות צדיק כמשה רבינו או רשע כירבעם", ולא כתב "חכם כמשה רבינו". ואע"פ שהמשיך שם "חכם או סכל", לא התכוין שיגיע להיות "חכם" אלא ראוי לאחוז בדרכי קניית החכמה, כדברי הגהות מיימוניות שם בשם מהר"ם רוטנברג ודומה ענין זה לכשרון מעשה הגויה. מי שחננו ה' עושר גדול אלף פעמים יותר ממה שחנן לרעהו, ונתן צדקה לעני אלף זוז, ורעהו נתן זוז, שניהן שוין בשכרן. וכמו שאמרו (מנחות קי, א) "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים". כי הצדק נערך עם סבתו. וסבת האלף היא היות לו עושר גדול אלף פעמים יותר מזולתו. ואילו יהיה העושר הזה לרעהו גם הוא יתן אלף כסף לעני. וכן לענין כחות הנפשות כפי תעצומות הכחות, כן גודל המפעלות. ויוצא מזה שיתכן שיעשה אדם אחד מעט, וְיֵחָשֵׁב לצדקה יותר מחברו שעשה הרבה. ויהיה זה אם בעל הרב שעשה רק החצי ממה שיש בכח נפשו לעשות, ובעל המעט אין בכחו לעשות יותר. ואז בעל הרב לא השלים מה שיש לו להשלים. ובעל המעט עשה מה שהיה בכחו לעשות. וכפי מה שהשרשנו כן נערכות התוכחות והאזהרות שיוכיח השם ויזהיר את בני אדם. לא תמצא שיוכיח השם את המון בני אדם על דברים שיוכיח עליהם את אנשי השם והגדולים שבבני אדם. ולא יְצַוֵם על דברים שיצוה עליהם לבעלי הנפש הגדולה, בעבור שהכל כפי ערך הנפשות. ואע"פ שתורה אחת ומשפט אחד לכולנו, נבדלים המליצות והלשונות שנסמכו עליהן, הכוללים השגות צחות שתשיג כל נפש ונפש בהן כפי ערכה וכפי מצבה. ואנחנו נדבר על זה ברחבה בחדרי הבית הזה. וכן הדבר במתת הנבואה, ונגה רוח הקודש, ואור החכמה והבינה, יחולו כולם על הנפשות הטהורות במשקל כפי שרשי הכחות הנטועות בהן. וברוך שבחר בחכמים ז"ל שאמרו (ויקרא רבה טו, ב) "לתת לרוח משקל, אפילו רוח הקדש ששורה על הנביאים שורה עליהן במשקל". פירוש כפי משקל כח הנפשי משא הרוח. והנה דברנו מעט מהרבה שיש לדבר בענין זה. כי אין הכונה רק להקדים הצעות קצרות, להבין בם יסודות הלשון ושרשי מליצות ספרי הקדש: