ועוד כלל גדול בסוד חכמת הנפש אשמיעך הנה. והוא שאין גם כח אחד מכל כחות נפש האדם שתוכל לתארו בתאר "רע" בהחלט, לפי שכולן נטועות בנפש שיפעלו פעולות טובות. ואולם מה שנתאר "רע" הוא בעבור שהאדם יפעל בו רע ומשתמש בכח מן הכחות לענינים שלא כיוונה אליהן החכמה העליונה שישתמש בהם בני אדם לענינים כאלו. אבל הכח עצמו שבו פועל הרע נטוע בנפש לכונה הגונה וישרה כפי ארחות החכמה. ובעבור שאין גם אחד מן הכחות רע בעצם, יהיה מן הנמנע לחשוב על אחד מהן שהוא למוֹתָר, ושהיתה הנפש יותר טובה ונכבדת אם היתה חסרה כח זה. אלא כל נפש מן הנפשות מצטרכת לכלל הכחות כולם, ועמהן תשתלם ותפעל כל פעולות בני אדם כפי דרכי החכמה. ואם תחסר כח מן הכחות היא חסרה בעצם חסרון גדול, עד שלא תתואר עוד בשם "נפש אדם", וכמבואר (בחלון ב'). ואולם לא תקוה שאציע הנה כל פרטי הכחות הנטועות בנפש האדם, ולבאר לך תפארת מעשה הכחות הנראים רעים בעצם לעיני נמהרי לב, ואיך הם עושים פעולות נכבדות, אם בעליהן נוהגים בדרכי החכמה, כי אי אפשר לבאר דבר זה עד תכליתו. כי גם החלק הקטן ממנו לא יכילהו ספר גדול, אף כי כולו, מלבד שיאריכו הדברים בלי ספורות. הנה גם הוא נמנע מכח האדם לעשותו. כי כבר אמרנו שהנפש כוללת כחות כל מעשה בראשית, אשר לא יוכל איש למנותם ולדעתם, זולתי השם ב"ה לבדו שהוא יוצר הנפשות. אבל זאת אעשה לך, להבינך במופתים1בהוכחות ברורים, איך איזו כחות,שמהם מסתעפים הרעות היותר גדולות, שהן מכונות בספרי הקודש בשם "תועבות", ואין ספק שיעלה על דעתך כי אלו הכחות רעות בעצם, ואני אבאר שאין הדבר כן, אבל בעצמם הם טובים מאד, כשבעליהן ינהגו בהן בדרכי החכמה. וכאשר יעלה בידינו המופת2ההוכחות על אלו הרעים מאד, אז יתברר מאליו שהנשארים שלא יתבארו [גם] הנה דומות אל המבוארים. ומן החלק תקיש על הכל, שכולן טובים בעצם, ואין בהם רע [רק] בעבור מנהגי בני אדם הנלוזים מדרך החכמה, ומשתמשים בכחותיהם כפי שרירות לבם הזונה. ועתה אפרש: