עקשות הלב גם הוא נראה רע מאד. והנביאים אמרו שהיא תועבה בעיני השם ב"ה, שנאמר (משלי יא, כ) "תועבת יי' עקשי לב". והמלך דוד ע"ה אמר (תהלים קא, ד) "לבב עקש יסור ממני". והנה תאמר בלבבך שהיא רעה בעצם ואין בקרבה טובה כלל, ואם יחסר כח זה בהחלט מנפש האדם אז תגדל מעלת הנפש ההיא. ואני אראך שכל זה טעות גמורה. ושאם היה חסר כח זה מנפש האדם היתה חסרה טובה גדולה. וגם זה תבין כאשר יתברר לך מהו העקשות. כי הנחתו על המתעקש כל דבר תמים וכל דבר ישר. כי העקשות הוא ההפוך מן התמימות והיושר כמו שאמר איוב (איוב ט, כ) "תם אני ויעקשני". וזה נגד התמימות. ונאמר (מיכה ג, ט) "ואת כל הישרה יעקשו". וזה נגד היושר. וכבר בארנו בחדר שני כי מלת "תמים" על הקביעות התמידי. והן חקי החכמה העומדים לנצח ולא ישתנו. ומלת "ישר" על הבינה ועל השכל כשפועלים פעולתן כפי דרכי החכמה, כי אז הולכים בדרך ישרה וכמו שיתבארו השרשים האלו במקומם בעז"ה. והיפך כל זה העקשות והוא הנוהג נגד חקי החכמה, וכל ענינו לְעַקֵשׁ חקותיה, ולהתגולל ולהתעולל עלילות דברים, להראות שאין שום טובה לדרכי החכמה. וכן הוא מתעקש נגד הבינה הטובה והשכל הטוב, וכשמשמיעים לאזנו טוב טעם ודעת, דברי חן ושכל טוב, יתאמץ להפך טוב לרע, וחן לתועבה; ומעקש באולתו דברים תמימים ודברים ישרים. וכמו שאמרה תורה (דברים לב, ה) "דור עקש ופתלתל". ואין ספק שהוא תועבה גדולה. כי בעקשות לבבו מטיל גנאי ודופי בתורה, בחכמה וביראה, בדרכי השם ונפלאותיו, והוא רע לבריות. כי כל פה המדבר אליו יעקש, ויקח דברי המדבר על דרך זר, לא עלה על לבו מעולם, וכל כיוצא בזה. והנה כל זה רע מאד. והפוך מכל זה הוא דרך התמימים והישרים בלבותם, הנוהגים בדרכיהם תמיד בארחות החכמה, יאהבום בלבם, לא יסורו ממנה לעד. יבינו וישכילו שכל טוב, אוהבים לשמוע דברי חכמים ואנשי הדעת, הוגים בתורת ה' ובדברי הנביאים. "כי תבא חכמה"1ע"פ משלי ב, י בלבם וישמחו בה, "ודעת לנפשם ינעם". יאהבו מישרים, וכל מחשבות לבבם בארח ישר לא יכשלו. והנה כל זה טוב מאד. ועתה בחון וחקור ותמצא שאם היה כח העקשות חסר מנפש התמימים והישרים בהחלט, היו חסרים טובה גדולה ולא היו משיגים השלמות הגמורה. ויהיה זה בעניני האמונות וחקי התורה ומשפטיה הרבים חסרון רב. שיש מהן מנגדות לדעת האדם לשכלו ולבינתו, ולולי שהיה בנפשם כח העקשות הדוחה ישרת השכל והבינה, כמעט שלא היה אפשר שיאמינו ושינצרו בלבם הענינים הנאמנים בעצמם ומנגדים לבינת האדם ולשכלו. ואז היו מוכנים לנפול בהשחתות גדולות, המכלים עיני הנפש ומאבידים אותה מקרב עמה.
ואמשיל לך משל. כתוב בתורה (דברים לב, ד) "הצור תמים פעלו וגו' אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא". וכן כתוב בנביאים (ירמיה לב, יט) "גדול העצה ורב העלילה אשר עיניך פקוחות וגו' לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו". ועוד במקומות רבים מפורש דבר זה שהשם ב"ה משגיח ממכון שבתו על כל יושבי הארץ, ושהוא משלם טוב לטובים, ונפרע מן הרשעים. והנה שתי אלה הן אמונות חזקות בלב הישרים והתמימים. ומי שמדמה ההפך, הוא כופר בכל התורה כולה ויבא לעשות נאצות גדולות עד להשחת. ואולם אתה רואה שהוא נגד דעת בני האדם. כי החוש יעיד שיקרה טוב לרשע ורע לצדיק. כמו שאמר קהלת (קהלת ח, יד) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". וזה נראה לעין בכל יום. וכל המאומת בחוש הוא ידיעה ברורה. והנה האמונה תנגד לדעת האדם בענין זה. ועוד קושיות וטענות חזקות שיש לשכל האדם ולבינתו, לגלגלם ולהעירם על האמונות הנזכרות. ומטעם זה כל רשעי ארץ אויבי ה' ומנאציו בחרו תועבות למו, כי אמרו אין ה' רואה. וקצת אמרו (מלאכי ב, יז) "כל עושה רע טוב בעיני יי'". ואמרו (שם) "או איה אלהי המשפט?", וכיוצא בזה. ואולם (חבקוק ב, ד) "צדיק באמונתו יחיה". ובכח העקשות יעקש וידחה מראה עיניו וטענות שכלו ובינתו. ויודע כי דרכי ה' נשגבים מבינת האדם משכלו ומדעתו, וכמו שיתבאר בחדר החמישי. ולכן יאמין בלב שלם ובנפש חפצה כי השם אמת ותורתו אמת, ודברי נביאיו אמת. וְשֵׂכֶל האדם חלוש ובינתו מוגבלת ודעתו קצרה. כי אעפ"י שהחוש רואה, אין הלב מבין טעם הדברים, וכל כיוצא בזה. וכל זה בכח העקשות היקרה, שבכחה לדחות כל גבורת השכל והבינה והדעת, ואע"פי שלא יוכל להשיב תשובות בשכל על הטענות שישאל השכל. והנה תמצא כי גם הנביאים הקדושים, לא ידעו להשיב תשובות על הטענות שיטען שכל האדם ובינתו על ענינים האלו. וכמו שבקש אדון הנביאים ע"ה מן השם ב"ה שיאיר עיניו להבין דברים אלו על בוריין.2ברכות ז, א ואמר (שמות לג, יג) "ועתה אם נא מצאתי חן בעיניך הודיעני נא את דרכיך ואדעך למען אמצא חן בעיניך". כלומר אע"פי שמעולם לבבי נאמן לפניך, ומאמין כי צדיק וישר אתה ודרכיך נאמנים, עד שבעבור כן מצאתי חן בעיניך כי נוצר אמונים ה'. עתה אחלה פניך שתודיענו את דרכיך ותלמדני דעה בינה והשכל לדעת, איככה אתה מנהיג עולמך, ולא ישארו עוד טענות וערעורים בשכלי על יושר מנהגיך. ולא אצטרך עוד להשען על אמונת לבי לבד, אבל אדע הכל בידיעה ברורה. וכנגד זה אמר "ואדעך". כלומר תחת שאני מאמין בך, אדעך, במופת3הוכחה הדעת ובטוב טעם, שהיא מעלה נפלאה מאד, המוספת יראת ה' בלב האדם ואהבתו וקרבתו. ולכן אמר "למען אמצא חן בעיניך", כלומר חן רב וגדול, הרבה מן החן שמצאתי עד הנה. כהבדל שיש בין המאמין, ובין היודע נוסף על אמונתו. וזה פירוש נפלא. וכן הבינו קדמונינו ז"ל. ועל כן אמרו (ברכות ז, א) שבקש משה לידע מפני מה יש צדיק ורע לו ורשע וטוב לו. כמו שבא בתלמוד בגמרת ברכות. ובחדר החמישי אוסיף לדבר על זה בעז"ה. וכן תמצא שאמר הנביא ירמיה ע"ה (ירמיה יב, א) "צדיק אתה יי' כי אריב אליך, אך משפטים אדבר אותך. מדוע דרך רשעים צלחה?" וגו'. כלומר אתה ה' יודע כי לבבי שלם עמך, ומאמין כי צדיק אתה. וכל מעשיך בצדק ומישרים. וחלילה חלילה לריב אליך אם אני רואה עתה תחת השמש משפט מעוקל לפי מחשבתי, כמו צדיק ורע לו רשע וטוב לו. כי יודע אני כי בשלי הצער הזה, כי קצר כחי מהבין דרכיך. אבל משפטים אדבר אותך. כלומר אערוך לפניך שאלות במשפט השכל. ואתה תשיבני ותלמדני סוד הדברים כפי האמת, וכדרך שבקש אדון הנביאים ע"ה כמבואר למעלה.
וכן תמצא בדברי המשורר האלהי כשדבר על שלות הרשעים ועל יסורי הצדיקים, העריך שאלות גדולות ותמה מאד. ואמר (תהלים עג, טז) "ואחשבה לדעת זאת, עמל הוא בעיני". כלומר התאמצתי לעמוד על סוד הדברים ולדעתם בדעת ברורה נוסף על אמונת לבבי, ולא יכלתי. כי הדברים נשגבים ממני. ואולם גם אם לא יוכל לדעת, בכל זאת השליך טענותיו מנגדו, והאמין כי צדיק ה', טוב לטובים ונפרע מן הרשעים. ולכן החל שירו (תהלים עג, א) "אך טוב לישראל אלהים לברי לב". וזה כמו הקדמה לתמיהותיו, וכאומר מאמין אני כי השם טוב לישראל וייטיב עמהם. וקרבת אלהים לבד לברי לבב. (קהלת ח, יג) "וטוב לא יהיה לרשע, כצל אשר איננו ירא מלפני אלהים". וכדרך שהקדים ירמיה "צדיק אתה יי'!". וכמבואר למעלה. ועוד במקומות רבים בספרי הנבואה רמוזים ענינים אלו. ולא אקבצם כולם, כי לא באתי להרבות דברים רק להמשיל ולהסביר הכללים שאני יוסד לעניין שאנו מכונין אליו לבארו.
וכבר תבין מן המבואר, כי השלֵמים האלו לא יכלו לעמוד נגד טענות השכל והבינה הנטועים בנפש, ואעפ"כ התגברו על שכלם ועל בינתם. והאמינו אמונה אומן מה שהיה מנגד לישרת השכל האנושי ולישרת בינתו, וההתגברות הזה הוא בכח העקשות הנטוע בנו. ויותר מזה הנה הרבה מחקי החכמה שהן גזרות ופקודים מאת השם ב"ה, ואין לשכל האדם ולבינתו דרך לעמוד על יושרן ועל אמתתן. ורבים [מהם] מנגדים לשכל האדם ולבינתו. וכמבואר בחדר ב' שאין על דרכי החכמה מופתי הדעת. והן נשגבות מדרכי השכל והבינה והדעת הנטועים בנפש האדם וכמו שיתבאר יותר בחדר החמישי בעז"ה. והנה לעתים יתגבר שכל האדם על נפשו, או הסכלות המדמה מה שאינו ישנו. ולולי כח העקשות הנטוע בנפש המתאמץ לדחות מה שנראה ישר בעיני השכל והבינה, יהיה האדם בעת כזאת סר ונלוז מדרך אמת וכאילו הוא מוכרח משכלו האנושי לנטות מדרך ה'. והנה המשתמש בכח העקשות לענינים כאלו, אשריו וטוב לו. וכן טובה העקשות להשתמש בה נגד העקשים והנפתלים. והאיש התָּם והישר צריך להיות נוהג בעקשות עם העקשים. כי אם היה נוהג עמהם בתמימות וביושר לא יועיל, כי את הישרה יעקשו. ויחולל ע"י כן שם שמים. ולכן חייב להתנהג עמהם בפתלתולים. לעקש כל מה שיעשו ומה שידברו, כדי להשפילם בעיני ההמון ולהכאיב לבבם. ועל כל מה שישאלו ישיב בעקשות. כי אם ישיב בתום לב ילעגו על האמת, ויבקשו לעקש יושר דבריו. ועוד פרטים רבים שהם כלולים במנהג זה. וכן מדת השם ב"ה אע"פ שהוא נוהג במדת התמימות נאמר (תהלים יח, כו) "עם גבר תמים תתמם" (ושם כז) "ועם עקש תתפתל". כביכול נוהג עמהם בעקשות להאדיב נפשם (ע"פ שמו"א ב, לג). והנה מן המדובר תבין שגם הכח היותר פועל רע שנאמר עליו שהוא "תועבה" נטוע בנפש האדם לטובתו, להיות סר אל משמעת החכמה, וכל טוב אדוניו בידו. והבן: