הנה העידותי שני עדים נאמנים לכל חולק על דברי. והראתי בחוזק היד שאפילו הכחות המתוארות בספרי הקדש בשם "תועבות". מכל מקום מטען בנפש לכבוד ולתפארת. ומן המבואר תקיש על יתר הכחות כולן, שאין בהן גם אחד שהוא רע בהחלט. אלא שיצר הלב רע ומשתמש בכחות הנפשיות לרעה. ולא בלבד בכחות המדומות רעות לעיני בני אדם, כמו הגאוה והעקשות וכיוצא, אלא שגם מה שידומה טוב בעיניהן, כמו כח הרחמים והסליחה והזריזות יציירם הלב לרעה. כי הכסיל ירחם על הרשעים הגמורים שציותה התורה שנתאכזר עליהן. כמו אלו שנאמר בהן (דברים יג, ט) "ולא תחמול ולא תכסה עליו". וכן אצל עמלק, הנאמר עליהן (שם ז, טז) "לא תחוס עינך". וזה רעה גדולה. ראה מה שקרה לשאול מלך ישראל בעבור שחמל על אגג מלך עמלק, והוא היה צדיק בחיר ה'.1שמואל ב כא, ו וכן הסליחה על הפשעים שאנו חייבים לעשות בהם משפט כתוב, הוא מרי גדול. וכן רשע זריז, (איוב כד, יד) "לאור יקום רוצח, יקטל עני ואביון ובלילה יהי כגנב". ולא אלו בלבד, אלא אפילו הכחות שאין כדמותם בנפשות שאר בעלי החיים, כמו כח החכמה, הנה הלב יצייר בו רע ויאסוף דברי אולת וחקות זרות נכריות. וכן כח הבינה, הלב ישתמש בו להתבונן על בתולה,2איוב לא, א להתבונן בכל דבר פשע להשלים חפץ הרשעה. וכן השכל והמדע. והרעה הנמשכת מן הכחות היקרות האלו, גדולה יותר מן הרעות הנמשכות מכחות המדות ומן כחות התאות, וכדרך שבארנו (בחלון ה'). כללו של דבר כל בית הנפש בנוי לכבוד ולתפארת. הכל טוב, בהיות מנהיג הבית איש חכם, נשען על גזרת השם. והכל רע, בהיות המנהיג איש כסיל נשען על לבו. ועתה שמור הדבר הזה למען תצלח ולמען תשכיל בכל אשר תעשה: